Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-40 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.


התנ"ך והבוגדים בקהילה המקומית

THE BIBLE AND TRAITORS TO A LOCAL CHURCH
(Hebrew)

דרשה זו נכתבה ע"י ד"ר ר. ל. היימרס ג'וניור
וניתנה ע"י רב. ג'ון סמואל קייגן
במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
ביום ראשון בבוקר, ה-4 בנובמבר, 2018
A sermon written by Dr. R. L. Hymers, Jr.
and preached by Rev. John Samuel Cagan
at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Morning, November 4, 2018

"מקרבנו יצאו אבל לא מאיתנו היו, כי לו היו מאיתנו כי אז היו עומדים עמנו, אך יצאו למען יוודע כי לא כולם מאתנו המה" (הראשונה ליוחנן ב' 19).

אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר היו שני הוגי דעות שהפיצו את האקזיסטנציאליזם. הפילוסופיה שלהם היא היסוד עליו מונחת החשיבה של מרבית האנשים היום, אף שהם כנראה לא מודעים לכך. ד"ר ר. צ' ספרול אמר, "כמעט בכל יום בחיינו וכמעט בכל תחום בתרבות שלנו אנו נתקלים בהשפעת האקזיסטנציאליזם... כל יום אנו חיים תחת השפעתו" (ד"ר ר. צ' ספרול, Lifeviews, Fleming H. Revell, 1986, עמ' 49).

הנושא המרכזי באקזיסטנציאליזם של קאמי וסארטר הוא הדגשת "הבדידות הקיומית של האדם בעולם הרשע" (Dr. John Blanchard, Does God Believe in Atheists?, Evangelical Press, 2000, עמ' 138).

האם ר. צ' ספרול צודק באומרו ש"כל יום" אנו חיים "תחת ההשפעה" של הפילוסופיה הזו? כן, אני גם חושב ככה. זו הסיבה שקיימת התייחסות כה עמוקה לנושא הבדידות, במיוחד בקרב בני נוער. גם מבלי להבין מהיכן הגיעה הפילוסופיה הזו או מי הגה אותה, אתם עדיין יכולים להרגיש אותה – "הבדידות הקיומית של האדם בעולם הרשע". יש בביטוי הזה גרעין של אמת. כל צעיר הרגיש אותה – הבדידות הקיומית של האדם בעולם הרשע.

אתם יכולים להרגיש בודדים גם בתוך חדר הומה אנשים. אתם יכולים להיות במסיבה או בקניון, ועדיין להרגיש בודדים. נער אחד אמר לרועה שלנו, ד"ר היימרס, "אני כל כך בודד שאני לא יודע מה לעשות". שבועות ספורים לאחר מכן הוא התאבד. ורב הצעירים היום ממש מעונים בתחושת בדידות. זהו תוצר של האקזיסטנציאליזם שחלחל ל"כל תחום בתרבות שלנו".

בדידות היא הרעל, אך מה הוא החומר המנטרל את הרעל? מה היא התרופה? התרופה היא להכיר את ישוע המשיח באופן אישי – ולהיות חלק ממשפחת אלוהים בקהילה המקומית. אנחנו נותנים מענה לאימי האקזיסטנציאליזם באומרנו, "למה להיות בודד? בוא הביתה – לקהילה! למה להיות אובד? בוא הביתה – לישוע המשיח, בן אלוהים!" כאשר אנחנו אומרים את זה, אנחנו עונים לקאמי, לסארטר ולאקזיסטנציאליזם באופן כללי! כאשר אנחנו אומרים את זה, אנחנו עונים לכאב, לבדידות ולהפרדה בחוסר המשמעות של העולם המודרני! צעקו את זה! לחשו את זה! אמרו זאת השכם והערב! למה להיות בודד? בוא הביתה – לקהילה! למה להיות אובד? בוא הביתה – לישוע המשיח, בן אלוהים!

אבל יש את אלה שרוצים דבר אחד אך לא רוצים את הדבר השני. הם רוצים את החברות שיש בקהילה המקומית אבל לא רוצים את האמונה בישוע המשיח. בסופו של דבר הם יגלו שזה לא עובד. שני הדברים הללו צריכים לבוא ביחד. ככה זה עם האמונה המשיחית – חברות בקהילה ואמונה בישוע באים ביחד. אי אפשר לקבל את האחד ללא השני!

זה מה שקורה כאשר מנסים לקבל התחברות ללא אמונה. בסופו של דבר ההתחברות תישבר. במוקדם או במאוחר זה פשוט לא יעבוד. וזה מה שהפסוק שלנו מדבר עליו.

"מקרבנו יצאו אבל לא מאיתנו היו, כי לו היו מאיתנו כי אז היו עומדים עמנו, אך יצאו למען יוודע כי לא כולם מאתנו המה" (הראשונה ליוחנן ב' 19).

ד"ר וו. א. קריזוול אמר, "חלק עזבו את הקהילות... העזיבה שלהם נועדה להמחיש שגם אמונה מושיעה וגם התחברות אמיתית היו חסרים" (The Criswell Study Bible, הערה על הראשונה ליוחנן ב' 19). כך מופיעה בפסוק הזה בתרגום המודרני,

"הללו מקרבנו יצאו, אבל לא משלנו היו. כי אילו היו משלנו הו נשארים איתנו; אך הם יצאו למען יוודע שכולם אינם משלנו" (הראשונה ליוחנן ב' 19 NIV).

בואו נעמיק בפסוק הזה.

I. דבר ראשון, מה שהם עשו.

ד"ר קריזוול אמר, "חלק עזבו את הקהילות". אין ספק שהם הלכו לקהילה בגלל שנהנו מההתחברות. הקהילות הראשונות היו אי של חברות עמוקה בתוך הניכור ורוע הלב של העולם הרומי. האנשים אהבו את החום ואת החברות שהם פגשו בקהילות.

"וישבחו את האלוהים, וימצאו חן בעיני כל העם" (מעשי השליחים ב' 47).

אבל מהר מאוד הם גילו שהחיים המשיחיים לא תמיד קלים. חלקם עזבו כשגילו את זה. השליח אמר,

"כי דימס עזבני באהבתו את העולם הזה, וילך לו לתסלוניקי; וקריסקיס הלך לגלטיה וטיטוס לדלמטיה. ולוקס הוא לבדו עמדי" (השניה לטימותיוס ד' 10-11).

דימס, קריסקיס וטיטוס עזבו כשהצרות החלו לצוץ.

האם זה קורה היום? כן. האנשים באים לקהילה לזמן מה. הם מתברכים מהחברויות שהם יוצרים בקהילה. כל זה נראה כיף. אבל אז צץ משהו אחר. שמעתי על בחור שנסע ללאס וגאס ביום ראשון בבוקר. הבחור הזה אהב לבוא לקהילה, אבל לאס וגאס נשמעה כמו משהו הרבה יותר כיף! אחרים נמשכים למסיבות חג המולד וערב השנה החדשה. הם מתפתים ללכת לפסטיבלים ולמסיבות של העולם הזה – ועוזבים את הקהילה. "מקרבנו יצאו אבל לא מאיתנו היו" (הראשונה ליוחנן ב' 19).

II. דבר שני, למה הם עשו את זה.

לפי הפסוק שלנו, "לא מאיתנו היו, כי לו היו מאיתנו כי אז היו עומדים עמנו" (הראשונה ליוחנן ב' 19). ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר על הפסוק הזה,

ניתן לזהות ילד אמת של אלוהים בכך שאם הוא לא ילד אלוהים, בסופו של אופיו האמיתי יתגלה והוא יעזוב את קהילת אלוהים. הוא יתרחק מהמשיחיים, מגוף המאמינים, וילך... חזרה לעולם. רבים מצהירים שהם משיחיים, אך הם אינם משיחיים אמיתיים (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, Thru the Bible, Thomas Nelson Publishers, 1983, כרך V, עמ' 777).

אצטט מדבריו של אלברט ברנס כפי שהם, הלקוחים מספר הפירושים הקלאסי שלו לתנ"ך,

כי לו היו מאיתנו. אם הם היו משיחיים כנים ואמיתיים. כי אז היו עומדים עמנו... אם הם היו משיחיים אמיתיים הם אף פעם לא היו עוזבים את הקהילה. ההכרזה שלו כל כך כללית, עד כי נדמה שמדובר באמת אוניברסלית, שאם מישהו הוא באמת 'מאיתנו', כלומר אם הוא משיחי אמיתי, הוא ימשיך להיות בקהילה ולעולם לא ינטוש. עוד אנחנו יכולים ללמוד מההצהרה הזו שאם מישהו עוזב את הקהילה, עובדה זו מהווה הוכחה מלאה לכך שמעולם לא הייתה לו כל אמונה, כי אם הייתה, הרי שהיה נשאר יציב בקהילה (אלברט ברנס, Notes on the New Testament, Baker Book House, הדפסה מחודשת ב-1983 של מהדורת 1884-85, הערה על הראשונה ליוחנן ב' 19).

ישוע אמר,

"ואשר על הסלע הם השומעים את הדבר ומקבלים בשמחה, ושורש אין להם; רק לשעה מאמינים ובעת הניסיון ייסוגו אחור" (לוקס ח' 13).

III. דבר שלישי, איך לטפל בזה.

"מקרבנו יצאו אבל לא מאיתנו היו, כי לו היו מאיתנו כי אז היו עומדים עמנו, אך יצאו למען יוודע כי לא כולם מאתנו המה" (הראשונה ליוחנן ב' 19).

מתיו הנרי אמר,

הם לא היו עמוקים כפי שאנחנו היינו; אבל לא מאיתנו היו; הם לא החזיקו בתבנית הדברים הבריאים אשר שמעו; לא היה להם חלק באחדותנו עם המשיח שהוא הראש (Matthew Henry’s Commentary on the Whole Bible, Hendrickson, הדפסה מחודשת ב-1996, כרך 6, עמ' 863).

הם לא התחברו עם המשיח. הם לא היו "מאיתנו". ד"ר מקג'י אמר על הפסוק הזה,

יוחנן מספק כאן הצהרה רצינית וכבדת משקל, והצהרה זו מיועדת עבורנו היום. האדון ישוע אמר לאדם דתי מאוד, נקדימון, שעליו להיוולד מחדש. הוא אמר לו... "אם לא ייוולד איש מלמעלה לא יוכל לראות את מלכות האלוהים" (יוחנן ג' 3). יוחנן אומר כאן, "מקרבנו יצאו אבל לא מאיתנו היו". הם נראו כמו ילדי אמת של אלוהים, אבל בפועל לא היו כאלה (ג'. ורנון מקג'י, כנ"ל).

כפי שציין ד"ר מקג'י, כדי להיות "מאיתנו" עליכם להיוולד מחדש. עליכם להתחבר למשיח. זה קורה לאחר לידה אמיתית מחדש. ישוע אמר,

"עליכם להיוולד מחדש" (יוחנן ג' 7).

לידה מחדש היא הטיפול בכפירה! זה יקרה לאחר שתכירו בחטאיכם ותבואו למשיח. כאשר תבואו אליו, הוא יקבל אתכם ובדמו ימחה את חטאיכם. אתם יכולים לבנות על זה, בגלל שהוא אמר,

"הבא אלי לא אהדפנו החוצה" (יוחנן ו' 37).

כאשר אתם באים למשיח ומתחברים אליו, אתם נולדים מחדש. חטאיכם מתבטלים ואתם הופכים להיות ילדי אלוהים. רק לאחר לידתכם מחדש תוכלו להיות חברי אמת מלאי חיים בקהילה המקומית. האקזיסטנציאליזם מתבטל לאחר שאתם באים למשיח ונולדים מחדש. הטיפול והריפוי מ"הבדידות הקיומית של האדם בעולם הרשע" יינתן לאחר שתפגשו במשיח הקם לתחיה וכתוצאה מכך תהפכו להיות חלק מלא חיים מהקהילה המקומית. ישוע אמר,

"הבא אלי לא אהדפנו החוצה" (יוחנן ו' 37).

למה להיות אובד? בוא הביתה – לישוע המשיח, בן אלוהים!

צ'ארלס ספורג'ן נתן דרשה בשם "חיים שהוכחו על ידי אהבה". היא מבוססת על יוחנן ג' 14.

"אנחנו ידענו כי עברנו מן המוות אל החיים, באשר אהבנו את אחינו" (הראשונה יוחנן ג' 14).

ספורג'ן אמר,

עד שלא תיוולדו מחדש, לעולם לא תוכלו להבין את משמעות חסדו של אלוהים. עליכם לקבל חיים חדשים, לעבור מן המוות אל החיים, אחרת לא תוכלו לדעת את הדברים האלה... "אנחנו ידענו כי עברנו מן המוות אל החיים, באשר אהבנו את אחינו" ובכן אחי, אם נוכל לומר שאנחנו אוהבים את אנשי אלוהים, כמו אנשי אלוהים, בגלל שהם אנשי אלוהים, זה סימן לכך שעברנו מן המוות אל החיים (צ' ה. ספורג'ן, "Life Proved by Love", The Metropolitan Tabernacle Pulpit, Pilgrim Publications, הדפסה מחודשת ב-1976, כרך XLIV, עמ' 80-81).

לאחר שנעבור מן המוות אל החיים בזכות הישועה, נאהב את אחינו בקהילה המקומית!

אם אתם מעריכים את החברויות שיצרתם בקהילה הזו, אנא ודאו שנושעתם. ישועתכם חיונית. המשיח הוא ה"דבק" שמחזיק את ההתחברות ואת הקהילה המקומית יחד!


כאשר אתם כותבים לד"ר היימרס, עליכם לציין מאיזו מדינה אתם כותבים, אחרת הוא לא יוכל לענות לאימייל שלכם. אם הדרשות האלה מברכות אתכם, ד"ר היימרס ישמח לשמוע מכם. כשאתם כותבים לד"ר היימרס, אתם צריכים להגיד לו מאיזו מדינה אתם, אחרת הוא לא יוכל לענות על המייל שלכם. אם הדרשות הללו בירכו אתכם, שילחו לד"ר היימרס מייל וספרו לו על כך, אבל אל תשכחו לציין מאיזו מדינה אתם. כתובת המייל של ד"ר היימרס היא: rlhymersjr@sbcglobal.net (לחץ כאן). אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר. אם אתם רוצים לכתוב לד"ר היימרס מכתב, הכתובת שלו היא: P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. אתם יכולים להתקשר אליו לטלפון מס' 352-0452 (818).

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר ג'ק נאן:
"Blest Be the Tie that Binds" (מאת John Fawcett, 1740-1817).

מתאר

התנ"ך והבוגדים בקהילה המקומית

THE BIBLE AND TRAITORS TO A LOCAL CHURCH

דרשה זו נכתבה ע"י ד"ר ר. ל. היימרס ג'וניור
וניתנה ע"י רב. ג'ון סמואל קייגן

"מקרבנו יצאו אבל לא מאיתנו היו, כי לו היו מאיתנו כי אז היו עומדים עמנו, אך יצאו למען יוודע כי לא כולם מאתנו המה" (הראשונה ליוחנן ב' 19).

I.    דבר ראשון, מה שהם עשו, מעשי השליחים ב' 47; השניה לטימותיוס ד' 10-11.

II.   דבר שני, למה הם עשו את זה, לוקס ח' 1. 3

III.  דבר שלישי, איך לטפל בזה, יוחנן ג' 3, 7; ו' 37; הראשונה ליוחנן ג' 14.