Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-40 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.


השיטה של המשיח לעשות תלמידים

CHRIST’S METHOD OF MAKING DISCIPLES
(Hebrew)

מפי ד"ר ר. ל. היימרס ג'וניור
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

דרשה זו ניתנה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
ביום ראשון בערב, ה-15 ביולי, 2018
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Evening, July 15, 2018

בואו נפתח במתי י׳ 1. זה בעמוד 1008 בתנ״ך הלימוד של סקופילד. הסתכלו על החלק הראשון של הפסוק.

״ויקרא אליו את שנים עשר תלמידיו...״

המילה ״תלמיד״ מתורגמת מהמילה היוונית ״מת׳יטיס״. בברית החדשה, המילה הזו מתייחסת לאדם שלומד ממורה והולך אחרי אותו מורה. נשעה בה שימוש על השנים עשר שהלכו אחרי ישוע.

כוונתי להראות לכם כיצד המשיח קרא לשנים העשר האנשים האלה, וכיצד הוא אימן אותם לפני שנולדו מחדש. זו לא הדרך בה זה נעשה במרבית הקהילות שלנו היום. מפנטקוסטלים דוברי לשונות ועד למורי תנ״ך פונדמנטליסטים – כל אלה שאני מכיר עושים פחות או יותר את אותו הדבר. בדרך כלל הם דוחקים לפינה אדם חדש ואומרים משהו בסגנון של ״אתה רוצה להגיע לגן עדן?״ הם נוטים ללחוץ על האנשים החדשים עד שרובם יגידו, ״כן, אני רוצה״. ואז ״צייד הנפשות״ הזה אומר, ״התפלל איתי במילים האלה״. האדם החדש הנבוך חוזר על מילותיו של ״צייד הנפשות״ – שאומר דברים בסגנון שג׳ואל אוסטין נוהג לומר בסיום דרשותיו, ״אנחנו מאמינים, שאם התפללת את זה, נולדת מחדש״. בקהילות מתקדמות יותר גם רושמים את השם ואת מספר הטלפון של האדם שהם התפללו איתו – וכעבור מספר ימים הם שולחים מישהו לעשות ״פולואו-אפ״ על הנושע החדש לכאורה. מניסיוני, שיטות אלה כמעט ולא מייצרות משיחיים אמיתיים! בדרך כלל האדם שאיתו הם מתפללים הוא לא נושע. לעיתים קרובות הם מתחבאים מפני ״צייד הנפשות״ או צועקים עליו ״לך מכאן!״ כשמנסים לעשות עליהם ״פולואו-אפ״, הם לא מגיבים טוב!

מה הבעיה עם השיטה הזו? היא בדרך כלל לא עובדת! האמת שהיא בקושי עובדת. במשך 60 שנה הייתי מטיף בפטיסטי וזה מה שראיתי מניסיוני. למה השיטה הזו לא ״עובדת״? למה היא לא מייצרת תלמידים? בגלל שרובנו לא השקענו מחשבה כדי להבין את הדרך שבה ישוע עשה תלמידים! זו הסיבה!

אולי אתם חושבים שאני מלמד את ״ישועת האדנות״, אבל אני לא. אני לא מלמד את מה שלימדו ג׳ון מקארת׳ור ופול וואשר. כדי להבין למה אני דוחה את ״ישועת האדנות״, קראו בבקשה את מה שאמרתי על זה בספרנו Preaching to a Dying Nation, עמ׳ 117-119. הספר כולו זמין לקריאה בחינם באתר האינטרנט שלנו בכתובת www.sermonsfortheworld.com. ישועה מתרחשת רק על ידי ביטחון בישוע וטהרה בדמו.

הראו לי מקום אחד בארבע הבשורות שבו ישוע מורה לאנשים לומר את ״תפילת החוטא״, ובכך גורם להם ללכת בעקבותיו. לא תצליחו להראות לי אפילו מקום אחד שישוע המשיח עשה את זה! הוא תמיד אמר קודם, ״לכו אחרי״. הוא יידע אותם על ההתחלה למה הם נכנסים!

כך ישוע המשיח גרם לאנשיו להיוושע! הוא ידע שהם צריכים קודם לשמוע את האמיתות הקשות של התלמידות – כתנאי מקדים לכך שיוכלו לבטוח בו באמת ולהיוושע!

מישהו יכול לומר, ״אבל זה יפחיד אותם״. נכון! האמת הקשה תפחיד את רובם! רב תלמידיו של המשיח עזבו אותו. הוא לא התחנן בפניהם להישאר. הוא אמר לשנים העשר, ״היש את נפשכם גם אתם לסור מאחרי?״ (יוחנן ו׳ 67). לא כולם יעזבו! אלה שיישארו וילמדו, יהפכו להיות תלמידים איתנים כסלע של המשיח וחיילים של הצלב!

ד״ר אייזק וואטס דיבר אל סוג ישן יותר של אוונגליקלים במאה ה-18. אייזק וואטס אמר,

האם חייל הצלב אנוכי, ההולך בעקבות השה?
האם אירא להזדהות עימו או אתבייש לומר את שמו?

אם אמלוך הרי שעלי להילחם; הוסף לי אומץ, אדון.
אשא את העמל, אסבול את הכאב, בתמיכת דברך.
   (״Am I a Soldier of the Cross?״ מאת Dr. Isaac Watts, 1674-1748).

לא נוכל לצפות מאנשים חדשים לקפוץ ראש ישר לתוך הקרב העקוב מדם של המשיח. אם הם היו עושים את זה, זה היה יותר פשוט. אבל אני לא הפכתי למשיחי באופן הזה. הייתי צריך ללמוד קודם שהמשיחי האמיתי הוא זה שנושא את הצלב. הייתי צריך לעבור תלמידות קשוחה לפני שהגעתי לבטוח במשיח ונהייתי חייל של הצלב. וכך צריכים גם אתם!

הדברים שאמרתי לכם כמעט ולא באים לידי ביטוי בקהילות שלנו היום! אבל בכל זאת הם נכונים. ״אם אמלוך הרי שעלי להילחם; הוסף לי אומץ, אדון״. זה מה שכתב המלחין האוונגלי הגדול ביותר במאה ה-18. וזה מה ששרו עשרות אלפי אנשים שעמדו בשלג בגובה הקרסוליים לפני שג׳ורג׳ ווייטפילד או ג׳ון ווזלי הטיפו! אבל היום לא תשמעו את השיר הזה בהרבה אסיפות! אני חושב שזו הסיבה לכך שלרב יש מעט מאוד שירים על ״מלחמה משיחית״ בשירונים שאנחנו משתמשים בהם היום. שירים שקוראים למלחמה משיחית ולתלמידות רצינית משמעותית פחות פופולאריים היום מכפי שהיו במאה ה-18, בתקופה שאייזק וואטס כתב ״האם חייל הצלב אנוכי?״

זה מביא אותנו למסר של הבשורה עצמה. מתי התחיל ישוע להטיף את הבשורה לתלמידיו? בראשונה לקורינתים ט״ו 3, 4 מובאות העובדות הבסיסיות על הבשורה:

״כי ראשית כל דבר מסרתי לכם מה שקבלתי, כי המשיח מת לכפר על חטאתינו ככתוב; ונקבר והוקם ביום השלישי ככתוב״ (הראשונה לקורינתים ט״ו 3, 4).

ישוע החל לבשר את הבשורה לתלמידיו כשנה לאחר שהחלו ללכת בעקבותיו. זה מתועד במתי ט״ז 21, 22.

״מן העת ההיא החל ישוע להגיד לתלמידיו כי צריך הוא ללכת ירושלים ויענה הרבה מידי הזקנים וראשי הכוהנים והסופרים וייהרג וביום השלישי קום יקום. ויקחהו פטרוס ויחל לגעור בו לאמור: ׳חס לך אדוני, אל יהי לך כזאת׳״ (מתי ט״ז 21, 22).

פטרוס הלך בעקבות ישוע בערך שנה. ועדיין פטרוס גער בישוע על כל שאמר שהוא ״ייהרג וביום השלישי קום יקום״ (מתי ט״ז 21). זה ברור שגם שנה לאחר שפטרוס הפך להיות תלמיד ישוע, הוא עדיין לא הבין את הבשורה.

מאוחר יותר באותה שנה, ישוע נתן שוב את הבשורה לתלמידיו,

״ויהי בעברם בארץ הגליל ויאמר אליהם ישוע: ׳עתיד בן האדם להימסר בידי אנשים, ויהרגוהו וביום השלישי קום יקום׳. ויתעצבו מאוד״ (מתי י״ז 22, 23).

שימו לב שהם כבר ראו את ישוע משתנה. אחרי שהם ראו את ישוע משתנה התלמידים עדיין לא הצליחו לגרש שד מבחור צעיר. כאשר הם שאלו את ישוע למה הם לא הצליחו לגרש את השד, ישוע ענה, ״מפני חוסר אמונתכם״ (מתי י״ז 20). ואז ישוע נתן להם את הבשורה, ״ויהרגוהו [את ישוע], וביום השלישי [ישוע] יקום. אז [התלמידים] התעצבו עצב רב״ (מתי י״ז 23 NKJV).

הפעם השלישית שישוע נתן את הבשורה לתלמידיו מופיעה במתי כ׳ 17-19. הקטע המקביל נמצא בלוקס י״ח 31-34.

״וייקח אליו את שנים העשר ויאמר להם, הננו עולים ירושלימה, וכל הכתוב בידי הנביאים על בן האדם ימלא. כי יימסר לגוים והתלו בו והתעללו וירקו בפניו, והיכוהו בשוטים והמיתוהו וביום השלישי קום יקום. והם לא הבינו דבר מכל אלה, ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את אשר דיבר אליהם״ (לוקס י״ח 31-34).

התלמידים לא הבינו את הבשורה גם אחרי שנתיים שבמהלכן ישוע נתן להם אותה.

״והם לא הבינו דבר מכל אלה, ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את אשר דיבר אליהם״ (לוקס י״ח 34).

אפילו שהם שמעו את הבשורה מספר פעמים, התלמידים לא הבינו על מה ישוע מדבר איתם!

אבל ישוע אמר להם שוב, ״אתם ידעתם כי עוד יומיים והפסח בא ובן האדם [ישוע] יימסר להיצלב״ (מתי כ״ו 2).

בשלב זה, אחרי ששמע את הבשורה שוב ושוב, אחד התלמידים, יהודה איש קריות, החליט לבגוד בישוע ולמסור אותו לראשי הכוהנים! (מתי כ״ו 14, 15).

גם אז ישוע נתן להם את הבשורה פעם נוספת (מתי כ״ו 31, 32). פטרוס ושאר התלמידים הלכו לישון בגת שמני. כאשר השומרים באו לעצור את ישוע, פטרוס שלף את חרבו וניסה להרוג אותם. ״אז עזבוהו [את ישוע] התלמידים כולם וינוסו״ (מתי כ״ו 56).

ועכשיו אנחנו מגיעים סוף סוף ללידה מחדש, לישועה של אחד-עשר התלמידים. יהודה איש קריות כבר תלה את עצמו ומעולם לא חווה את הלידה מחדש. ישוע שקם לתחיה נפגש עם שאר התלמידים. הוא הראה להם את פצעיו,

״אז פתח את ליבם להבין את הכתובים״ (לוקס כ״ד 45).

כאן התחילה הלידה שלהם מחדש, כאשר ישוע ״פתח את ליבם להבין את הכתובים״ (לוקס כ״ד 45).

בואו נפנה ליוחנן כ׳ 21-22. זו הלידה מחדש של התלמידים. ישוע הקם לתחיה בא אליהם,

״ויוסף ישוע ויאמר אליהם: ׳שלום לכם כאשר שלח אותי האב כן אנכי שולח אתכם׳. ואחרי דברו זאת ויפח בהם ויאמר אליהם: ׳קחו לכם את רוח הקודש׳״ (יוחנן כ׳ 21, 22).

הם קיבלו את רוח הקודש ובסופו של דבר נולדו מחדש!

הפרשנים הותיקים מסכימים בנדון. כדאי לקרוא את מה שכתבו מת׳יו הנרי ובמיוחד ג׳ון צ׳ארלס אליוט על לוקס כ״ד 45. ד״ר ג׳. ורנון מקג׳י אמר, ״אני אישית מאמין שברגע שאדוננו נפח עליהם ואמר, ׳קחו לכם את רוח הקודש׳, האנשים האלה התחדשו [נולדו מחדש]. לפני לכן רוח החודש לא שכנה בקרבם... ישוע המשיח נפח לתוך האנשים האלה חיים נצחיים״ (ג׳. ורנון מקג׳י, Thru the Bible, הערה על יוחנן כ׳ 20).

גם ד״ר תומאס הייל הבהיר זאת היטב, ״נתינת רוח הקודש הייתה האירוע הכי חשוב בחיי התלמידים. כי שם למעשה הם נולדו מחדש... שם הם קיבלו אמונה מלאה ואמיתית. שם הם קיבלו חיים רוחניים״ (ד״א תומאס הייל, The Applied New Testament Commentary, הערה על יוחנן כ׳ 22, עמ׳ 448).

יש כמה סיבות לכך שנתתי לכם את הלימוד הזה על הלידה מחדש של תלמידי המשיח.

1. הוא מתקן את התפישה המודרנית שלידה מחדש מגיעה לפני תלמידות. כמעט כל הקהילות היום מחזיקות בתפישה הזו.

2. הוא חושף בפנינו את השיטה של המשיח לעשיית תלמידים: קודם צריך ללמד אותם, ואחר כך לפעול לישועתם. זה בדיוק ההיפך ממה שכתוב בספר של הנוויגטורים, The Lost Art of Disciple Making. בעיני, הגישה בספר הזה מוטעית. ישוע לימד אותם להיות תלמידים לפני שנולדו מחדש.

ישוע ציווה עלינו ״לעשות תלמידים״ ב׳הסמכה הגדולה׳ (מתי כ״ח 19, 20 NASB).

״ואתם לכו אל כל הגויים [ועשו תלמידים, NASB] וטבלתם אותם לשם האב והבן ורוח הקודש, ולימדתם אותם לשמור את כל אשר ציוויתי אתכם. והנה אנוכי אתכם כל הימים עד קץ העולם. אמן״. (מתי כ״ח 19, 20).

רועה הקהילה המלומד שלי, ד״ר טימות׳י לין, אמר,

״רק הפועל בצמד המילים ׳עשו תלמידים׳ הוא בלשון ציווי... במילים אחרות, ׳לכו׳ היא לא ציווי [כאן], אבל ׳עשו תלמידים׳ כן. זה הנושא העיקרי של ה׳הסמכה הגדולה״ (The Secret of Church Growth, עמ׳ 57).

המשיח מצווה עלינו ״למדו את כל הגויים״ – מתורגם פשוטו כמשמעו ל״עשו תלמידים״ – וו. א. כריסוול. למעשה, זה מה שמופיע בתרגום ה- New American Standard Bibleשל התנ״ך, ״עשו תלמידים״.

ב-300 השנים הראשונות כל זה נעשה בשיעורים, שם האנשים למדו תלמידות לפני שנטבלו. ההיסטוריון המשיחי ד״ר פיליפ שאף אמר, ״הלימוד הזה [נמשך] בין שנתיים לשלוש״. היפוליטוס היה הבישוף של רומא בין השנים 217-237 אחרי הספירה. היפוליטוס אמר, ״תנו [להם] לשמוע את הדבר במשך שלוש שנים״ (The Apostolic Tradition of Hippolytus, חלק II).

תקופת התלמידות הזו באה לפני הטבילה. בספר מעשי השליחים מתוארים לפחות שתי מקרים בהם שאול השליח מלמד את החניכים. בר-נבא הביא את שאול לאנטיוכיה.

״ויהיו יושבים יחד בקהילה שנה תמימה ומלמדים עם רב״ (מעשי השליחים י״א 26).

שאול עשה את אותו הדבר בליסטרא, איקוניון, וגם באנטיוכיה,

״ויזהירו אתם לעמוד באמונה וכי רק בצרות רבות בוא נבוא אל מלכות האלוהים״ (מעשי השליחים י״ד 22).

ד״ר שאף אמר, ״את הקהילה סבב העולם הפגאני... היא ראתה את הצורך בהכנה [של האנשים] לטבילה על ידי מורים מיוחדים... [השיעורים] היו... גשר בין העולם לקהילה... להדריך את המתחילים אלי בגרות. [הלומדים] לא נחשבו כלא-מאמינים אלא כמשיחים למחצה [עדיין לא תלמידים]״, (History of the Christian Church , כרך 2, עמ' 256). ד"ר שאף אמר שהשיטה הזו "עדיין מתקיימת" במקומות בהם עושים שליחות בישור (המקור הנ"ל, עמ' 255).

אנחנו עומדים להפוך את אסיפת הבוקר שלנו לכיתת תלמידות. אני מאמין שהכישלון של הקהילות שלנו לשמור את ילדינו בקהילה כשהם מתבגרים, והכישלון שלנו להביא לקהילה אנשים צעירים מהעולם, יכול להיות נעוץ בכך שהקהילות שלנו לא מבינות שהאנשים כיום הם עובדי אלילים, פגאניים שחייבים לקבל תלמידות לפני שהם חווים את הלידה מחדש, וחיים חיים משיחיים. הבפטיסטיים הדרומיים מאבדים מידי שנה 200,000 חברי קהילה שהיו רק "משיחיים למחצה" – ומעולם לא היו תלמידים! ג'ון ס. דיקרסון אמר שאחוז האוונגליסטים הצעירים ירד "מ-7 אחוז ל-4 אחוז מהאמריקאים או פחות מכך – אלא אם נוצרים תלמידים חדשים" (The Great Evangelical Recession, עמ' 314).

זו המטרה שלנו! המטרה שלנו היא לעזור לאנשים צעירים להגיע למלוא הפוטנציאל שלהם במשיח. אנחנו פה כדי לעזור לאנשים צעירים להגיע לקהילה, להפוך לתלמידים של ישוע, להיוולד מחדש, ולעבוד כדי להביא אחרים לקהילה שילמדו מישוע, יבטחו בו, וייוולדו מחדש!

אנשים צעירים, אתם הנבחרים, היו מוכנים לעשות דברים קשים ומאתגרים. אלו שלא מעוניינים באתגר של המשיחיות האמתית יגרמו לעצמם להיפלט החוצה! היינו רוצים שהם לא ייפלטו, אבל אנחנו יודעים מניסיון שזה מה שיקרה! אל תתפלאו כשהם הולכים. זכרו מה שישוע אמר, "רבים הקרואים אך מעטים הנבחרים". רק תלמידים שנולדו מחדש יישארו!

הבה נרוץ יחד קדימה ונוכיח לעולם שהאלוהים שלנו חי ופועל. עשינו טעויות בעבר. אבל הפקנו לקחים מהטעויות והחוויות שלנו. אנחנו נראה עוד הצלחות גדולות יותר כשנעשה את הצעד הבא וניצור קהילה חזקה של תלמידים בתוך כל חולשת הכפירה של היום. זכרו, לעולם לא נעצור, לעולם לא ניסוג ולעולם לא נוותר. לעולם לא נעצור עד שהקהילה הטובה שלנו תהפוך לקהילה אדירה – שמאתגרת צעירים ויוצרת צבא עוצמתי של תלמידים שנולדו מחדש! עמדו ושירו את שיר מספר שש בדף השירים שלכם, "האם חייל הצלב אנוכי?" מאת ד"ר יצחק וואט (1674-1748).

האם חייל הצלב אנוכי, ההולך בעקבות השה?
האם אירא להזדהות עימו או אתבייש לומר את שמו?

האם אנשא השמיימה על גבי מצע פרחוני של קלות,
בשעה שאחרים לחמו להשיג את הפרס, והפליגו בימים עקובים מדם?

האם אין אויבים שעלי להילחם בהם? האם אני לא צריך ללכת נגד הזרם?
האם העולם הנתעב הזה יחבור לחסד, לעזור לי להמשיך הלאה לאלוהים?

אם אמלוך הרי שעלי להילחם; הוסף לי אומץ, אדון.
אשא את העמל, אסבול את הכאב, בתמיכת דברך.
("Am I a Soldier of the Cross?”" מאת Dr. Isaac Watts, 1674-1748).


כאשר אתם כותבים לד"ר היימרס, עליכם לציין מאיזו מדינה אתם כותבים, אחרת הוא לא יוכל לענות לאימייל שלכם. אם הדרשות האלה מברכות אתכם, ד"ר היימרס ישמח לשמוע מכם. כשאתם כותבים לד"ר היימרס, אתם צריכים להגיד לו מאיזו מדינה אתם, אחרת הוא לא יוכל לענות על המייל שלכם. אם הדרשות הללו בירכו אתכם, שילחו לד"ר היימרס מייל וספרו לו על כך, אבל אל תשכחו לציין מאיזו מדינה אתם. כתובת המייל של ד"ר היימרס היא: rlhymersjr@sbcglobal.net (לחץ כאן). אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר. אם אתם רוצים לכתוב לד"ר היימרס מכתב, הכתובת שלו היא: P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. אתם יכולים להתקשר אליו לטלפון מס' 352-0452 (818).

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
“Am I a Soldier of the Cross?”(מאת Dr. Isaac Watts, 1674-1748).