Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-40 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

משל הזורע

THE PARABLE OF THE SOWER
(Hebrew)

מאת ד"ר ר. ל. היימרס, הבן
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

דרשה זו ניתנה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
בערב יום אדוני, ה-8 בנובמבר, 2015
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord's Day Evening, November 8, 2015

היום אני עומד להטיף את הדרשה באופן שונה מזה שאני עושה בדרך כלל. אני רוצה שתפתחו את התנ"כים שלכם במרקוס פרק ד'. אני עומד להסביר לכם את משל הזורע. הוא נמצא במתי, במרקוס ובלוקס. אך אנחנו עומדים ללמוד אותו היום ממרקוס. המשל הוא סיפור שישוע סיפר על מנת להמחיש ולהסביר אמת רוחנית.

מהי האמת העיקרית שמוסברת במשל זה? האמת היא כזו – רוב האנשים שישמעו את הבשורה לא ייוושעו! למעשה, מרבית האנשים שישמעו כיצד להיוושע לא ייוושעו. הם ילכו לגיהינום! ההמון ילך לגיהינום. רק מספר קטן של אנשים ייוושע. זה מפתיע כיום הרבה אנשים. הם אומרים, "אני לא מאמין שאלוהים רוצה לשלוח מישהו לגיהינום". ואז אתם אומרים, "אבל אלוהי התנ"ך רוצה ושולח אנשים לגיהינום". והם אומרים, "אני לא מאמין באלוהים הזה. האלוהים שלי לעולם לא היה עושה זאת". מה שהם מתכוונים אליו הוא שהאלוהים שהם המציאו במחשבות שלהם לא היה עושה זאת. אבל אנחנו לא מדברים על האלוהים שאתם ממציאים במחשבותיכם. האנשים של "שניים עשר הצעדים" מדברים על "אלוהים כפי שאתם מבינים אותו". אבל אני לא מדבר גם על אלוהי השקר הזה. "האלוהים שאתם "ממציאים" במחשבותיכם הוא אלוהי שקר. "אלוהים כפי שאתם מבינים אותו" הוא אלוהי שקר. אני מדבר על אלוהים כפי שאתם לא מבינים! הוא האלוהים שמגלה את עצמו אך ורק בכתובים. הוא אלוהים התנ"ך! ואין אחר! אני לא מדבר על אלוהי השקר שאתם מאמינים בו. אני מדבר על אלוהים האמיתי – שנגלה אלינו בכתובים. אלוהי השקר שלכם לא שולח אנשים לגיהינום. אך האלוהים האמיתי כן. במתי ז' 13 האדון ישוע המשיח אמר שרוב האנשים הולכים "לאבדון" בגיהינום. בפסוק הבא האדון ישוע המשיח אמר שאלו שנושעו הם "מעטים" במספרם – למעשה מאד מעטים. וזוהי הנקודה העיקרית של המשל.

הסיפור שישוע מספר הוא סיפור פשוט. הוא מספר שחקלאי יצא לזרוע זרעים. כאשר פיזר את הזרעים חלקם נפלו לצד הדרך. ציפורים ירדו ואכלו אותם במהירות. חלק אחר של הזרעים נפלו באזור סלעי שבו לא הייתה הרבה אדמה. הזרע גדל מהר, אך כאשר עלתה השמש הצמחים נצרבו ומתו, כיוון שלא היו להם שורשים חזקים. זרעים אחרים נפלו בין קוצים ועשבים. העשבים גדלו וחנקו את הזרעים, כך שהם לא הניבו פרי כלשהו. ולבסוף, כמה זרעים נפלו על אדמה טובה, גדלו והניבו יבול טוב. זהו משל. זהו סיפור פשוט וקצר – אך הוא מראה לנו כמה אמיתות מאד חשובות – מעטים האנשים מאלו שישמעו את הבשורה ייוושעו אי פעם!

ארבעת סוגי האדמות במשל מייצגות ארבעה סוגים של אנשים ששומעים את הבשורה. הזרע הוא דבר ה', הכתובים, מסר הישועה דרך ישוע המשיח. כל אדם שבא לקהילה הזו ישמע את הבשורה. מה שהם יעשו איתה מיוצג על ידי ארבעת סוגי האדמות במשל.

I. דבר ראשון, אלו ששומעים את הבשורה ומיד שוכחים אותה, הם אובדים.

הסתכלו במרקוס ד' 15,

"ואלה הנזרעים על יד הדרך אשר ייזרע בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את הדבר הזרוע בלבבם" (מרקוס ד' 15).

אלו אנשים שבאו לבקר בקהילתנו פעם ופעמיים. הם שומעים את דבר ה', את מסר הישועה. אך "ויבוא עוף השמיים ויאכלהו" (מרקוס ד' 4). הציפורים שאכלו את הזרע מייצגות את השטן ושדיו. "מיד בא השטן ויישא את הדבר הזרוע בלבבם" (מרקוס ד' 15).

אנחנו אומרים להם שישוע מת על הצלב על מנת לכפר על חטאיהם. השטן אומר להם, "אין לכם שום חטא. אתם אנשים טובים". אז דבר אלוהים נלקח במהירות על ידי השטן שפועל במחשבות שלהם. אנחנו אומרים, "המשיח קם מן המתים כדי לתת לכם חיי נצח". השטן אומר, "אל תאמינו לזה! זהו מיתוס, אגדה". אז דבר אלוהים נלקח במהירות של ידי השטן שפועל במחשבות שלהם. ישוע אמר שהשטן הוא "כוזב" (יוחנן ח' 44). הוא מספר לכם שקרים כדי להרחיק אתכם מהאמונה בבשורה ולהיוושע. הוא רוצה להשאיר אתכם להיות עבדים שלו!

אנחנו מביאים הרבה אנשים אובדים לשמוע את הבשורה בכל יום ראשון. רובם לעולם לא חוזרים. אנחנו נותנים להם את מסר הישועה. אנחנו נותנים להם ארוחת צהריים (או ערב) ומסיבת יום הולדת גדולה. אנחנו מקלים על ההגעה שלהם לקהילה. אבל רובם לא זוכרים מילה ממה שהטפתי. מדוע? כיוון ש"מיד בא השטן ויישא את הדבר הזרוע בלבבם", זו הסיבה! ישנם אנשים שמגיעים מספר פעמים מבלי שהדרשה תשפיע עליהם בצורה כלשהי. מדוע? מכיוון שבכל פעם הם מקשיבים לשטן, והוא נושא את דבר אלוהים מחוץ ללבבם! אנחנו אפילו נותנים להם עותק של הדרשה מילה במילה על מנת שיוכלו לקרוא בבית. האם הם באמת קוראים אותו וחושבים עליו ברצינות? לא, הם לא עושים זאת. אני יודע שרובם פשוט זורקים את העותק לסל האשפה כאשר הם מגיעים הביתה. אני יודע זאת. אך אנחנו ממשיכים לעשות זאת. למה אנחנו ממשיכים לעשות זאת? כי ישוע אמר, "צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצור בהם לבוא" (לוקס י"ד 23). בגלל שאלוהים אמר לנו,

"ודברת את דברי אליהם אם ישמעו ואם יחדלו כי מרי המה" (יחזקאל ב' 7)

כאשר אנו נכנסים עמוק יותר לאחרית הימים אנשים הופכים יותר ויותר מרדנים נגד אלוהים. לכן השטן ושדיו יכולים יותר ויותר לשאת את דבר אלוהים מהלבבות ומהמחשבות של אנשים. לפני ארבעים שנה יכולת לשים בחוץ שלט, "לימוד תנ"ך יתקיים כאן ב-19:00". והרבה אנשים צעירים היו באים רק בגלל שקראו כזה שלט. אני יודע. הקמתי קהילת היפים ליד לסן פרנסיסקו. הם היו חוטאים. בוודאי שהם היו. אך רעים ככל שהם היו, הם היו הרבה יותר טובים מהאנשים הצעירים היום! כיום לאנשים הצעירים יש לב כל כך קשה שאינך יכול להגיע אליהם אפילו עם פטיש כבד! ועדיין אנחנו ממשיכים, "אם ישמעו ואם יחדלו" – בגלל שאלוהים אמר לנו לעשות זאת! ולפעמים אנחנו מוצאים מישהו ששייך לנבחרים, ששומע את הבשורה ונושע. אך זה הופך נדיר יותר ויותר כאשר עידן זה מתקרב לסיומו והעולם הנוכחי מגיע לסופו. אני משוכנע, כאן באמריקה לפחות, שאלוהים שופט את עמנו על ידי כך ששולח להם "מדוחי שווא להאמין בשקר" (השניה לתסלוניקים ב' 11). ועדיין אנחנו יודעים שאלוהים, בחסדו יוצא הדופן, ימשוך את הנבחרים, גם בימים רעים ושטניים אלו! אנחנו לא מצפים לקהל רב. אנחנו מצפים, פה ושם, למעטים שאלוהים בחר שייוושעו. כיוון שישוע אמר, "לא אתם בחרתם בי כי אם אנכי בחרתי בכם" (יוחנן ט"ו 16). אלוהים יביא את אלו שנבחרו בחסדו בלבד! הללויה! אך אלו שאלוהים לא בחר "[בא] השטן ויישא את הדבר הזרוע בלבבם" (מרקוס ד' 15). מה לגביכם? האם אתה אחד מהנבחרים על ידי אלוהים – או האם אתה תיתן לשטן לשאת את דבר אלוהים מחוץ ללבבך – ותלך על מנת להמשיך לחיות ולמות בחטאך? כי ישוע אמר, "כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים" (מתי כ"ב 14).

II. דבר שני, אלו ששומעים את הבשורה ומקבלים אותה בשמחה, אך נופלים כאשר הם באים לידי ניסיון, הם אובדים.

הסתכלו במרקוס ד' 16-17.

"וכן הנזרעים על מקומות הסלע הם השומעים את הדבר ומהר בשמחה ייקחוהו: אך אין להם שורש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר כן בבוא צרה ורדיפה בגלל הדבר במהרה ייכשלו" (מרקוס ד' 16-17).

אנשי האדמה הסלעית הזו הם ההיפך מהקבוצה הראשונה. הם מקבלים את הבשורה בשמחה ובהתלהבות. הם מגיעים לקהילה ואוהבים זאת. הם שרים מיד את השירים בחשק. הם מגיעים לאספות תפילה. הם הולכים לבשר. זה נהדר! הם אוהבים את זה! הם לוקחים את העותק של הדרשה הביתה וקוראים אותו היטב.

אבל משהו חסר. "אין להם שורש". הם לא משורשים במשיח, "משרישים וקיימים בו" (קולוסים ב' 7). וכך הם "מחזיקים אך לזמן מוגבל". ד"ר ג'יי ורנון מקג'י אמר, "הם ממש מתלהבים, אך אין להם מערכת יחסים אמיתית עם המשיח. זו רק 'היי' רגשי" (דרך הכתובים, הערה על מתי י"ג 20, 21).

לאחר זמן מה הם מגלים שלהיות בקהילה גורם להם צרות. משהו צץ ולא מתחשק להם להגיע. כאשר צרה או רדיפה מגיעה אליהם בגלל שהם נמצאים בקהילה הם "מיד נעלבים". זה אומר, באופן מילולי, "במהרה ייכשלו". זה קורה בדרך כלל בזמן "החגים", חג המולד והשנה החדשה. הם יודעים שאנו רוצים שהם יבואו לנשף חג המולד, לאסיפה של ערב חג המולד, ולאסיפת ליל השימורים בערב השנה החדשה. הם מתכננים להגיע. אבל אז משהו צץ, והם מוזמנים למסיבה אחרת עם לא מאמינים, או משהו אחר קורה. הם מפסידים לעולם – והנה הם הולכים, בפעם הראשונה שישנו איזשהו "סבל" או צרה. האם "תיפלו" כאשר אתם נבחנים על ידי "החגים"? הם תלכו עם חבריכם האובדים למסיבה של העולם, השתוללות או ריקודים? האם תברחו ללאס ווגאס, או למקום אחר, עם חברים אובדים? בכל שנה אנו רואים מעט אנשים ללא שורש אמיתי במשיח, שנופלים במהרה בתקופת החגים.

ד"ר דיוויד פ. וולס, הוא תאולוג רפורמטור מפורסם. הוא אמר, "ל[אנשים] הללו אין כוונה לשלם את המחיר של מחויבות אישית שנדרש אם באמת צריך להאמין במה ששמעו... אלה [הנקראים] ה'נושעים' מסרבים להפוך את חייהם בדרך זו. ישנם, למעשה, רבים כאלו באמריקה היום" (ד"ר דיוויד פ. וולס, האומץ להיות פרוטסטנטי, הוצאת אנדרמן, 2008, עמ' 89(.

ד"ר ג'יי ורנון מקג'י קרא לאנשים הללו, "משיחיים של אלקא סלצר". יש בהם הרבה תסיסה...אך אין להם יחסים אמיתיים עם המשיח. זה רק 'היי' רגשי. הם אנשים של אדמה סלעית" (המקור הנ"ל).

III. דבר שלישי, אלו ששומעים את הבשורה, אך נחנקים על ידי דאגות העולם הזה ומרמת העושר, ותאוות אחרות, הם אובדים.

הסתכלו במרקוס ד' 18, 19,

"ואלה הנזרעים בין הקוצים הם השומעים את הדבר: ודאגות העולם הזה ומרמת העושר ותאוות אחרות באות וממעכות את הדבר ופרי לא יהיה לו" (מרקוס ד' 18, 19)

ד"ר מקג'י אמר, השטן תפס את האנשים שנפלו לצד הדרך, והבשר דאג לאנשים שהם האדמה הסלעית, אך העולם חנק את דבר אלוהים לסוג זה של הלבבות. דאגות העולם נכנסו...אני מוצא שחלק גדול מהאנשים נותנים לדאגות העולם לדחוק החוצה את דבר אלוהים" (המקור הנ"ל).

ראינו את זה קורה שוב ושוב. אנשים צעירים מגיעים לקהילה ונראה שהם נושעו. ואז, אחרי תקופה כלשהי, הם מסיימים את לימודיהם ומתחילים להרוויח כסף. יש להם ילד. הם מתחילים להתאוות לדברים אחרים. אני אצטט מהתרגום החדש כדי לעשות את זה ברור יותר. נאמר ש"השומעים את הדבר, אלא שדאגות העולם הזה ומדוחי העושר ותאוות לשאר דברים באים ומחניקים את הדבר".

קבוצה גדולה של אנשים עזבה את הקהילה שלנו לפני עשרים שנה. אדם בשם אוליבס עזב אותנו והתחיל קהילה אחרת. הוא אמר לאנשים שהייתי נוקשה מידי. הם לא היו צריכים ללכת לאסיפה ביום ראשון בערב. כל מה שהם היו צריכים הייתה אסיפה בבוקר, ואחריה ארוחת צהריים בה כל אחד מביא סיר עם אוכל. הם לא היו צריכים להביא אנשים אובדים לקהילה. כל מה שהם היו צריכים לעשות זה לבוא בעצמם – ורק כאשר זה נוח להם. זה היה נהדר! הם היו חופשיים מהמטיף המבוגר והנוקשה הזה! אבל עד מהרה רובם עזבו את הקהילה האחרת. אחד מהאנשים שם סיפר למר פרידהום, "הקהילה הזו רק הייתה תחנת מעבר, בדרך חזרה לעולם". זה מה שקרה ב"פילוג אוליבס". האם זה יקרה שוב? כן, זה יקרה – אם דאגות העולם, ומדוחי העושר, ותאוות לדברים אחרים של העולם יחנקו את דבר אלוהים בחייך! כן, זה יקרה לחברי קהילה עם אדמה מלאת קוצים! כן, זה יקרה!

כעת, הקשיבו לד"ר ג'יי. ורנון מקג'י שוב,

שלושת סוגי האדמה הללו לא מייצגים שלושה סוגים של מאמינים – הם לא מאמינים כלל! הם שמעו את דבר אלוהים ורק טענו שקיבלו אותו...במילים אחרות, הם לא נושעו...רק רבע אחד נושע. למען האמת, בשירות שלי מצאתי שאחוז הנושעים הוא אפילו נמוך יותר מכך (מקג'י, המקור הנ"ל, עמ' 73, 75).

הם ילכו ויגידו לכם שהם נושעו. אך הם לא נושעים כלל! אני מסכים לחלוטין עם ד"ר מקג'י. הוא אמר על האנשים האובדים הללו, "אני מקטלג אותם כסוג הקליפורני הדרומי" של האוונגליסטים האובדים (המקור הנ"ל, עמ' 73). ד"ר דיוויד פ. וולס אמר, "הם דוגמה ל'משיחיות לייט' שכל כך הרבה קהילות אוונגליסטיות מפיצות...רק לאדם אחד מתוך עשרה יש שמץ של מושג מה זה אומר להיות תלמיד של המשיח במונחים של הכתובים" (וולס, המקור הנ"ל, עמ' 91). אמן על זה, אח!

IV. דבר רביעי, אלו ששומעים את הבשורה, מקבלים אותה, ומניבים פרי, הם אלו שנושעו.

הסתכלו בפסוק 20,

ואלה הזרועים על האדמה הטובה הם השומעים את הדבר ומקבלים אותו ועושים פרי זה שלושים שערים וזה שישים וזה מאה" (מרקוס ד' 20).

מי אלו האנשים הללו? כנראה הכי קל לתת לכם כמה שמות. אלו האנשים שעליכם ללכת אחריהם. אלו האנשים שעליכם לקחת מהם דוגמא אישית לחיים שלכם. הם אנשים כמו ד"ר וגברת קייגן, ד"ר וגברת צ'אן, אדון וגברת גריפית', אדון וגברת סונג, אדון וגברת מניקה, גברת סלזר (במיוחד היא!), אדון וגברת סנדרס, אדון וגברת אוליבקסי, אדון וגברת פרידהום, אדון וגברת לי, גברת היימרס, אדון זבלגה, סרג'יו מלו, אמי זבלגה, לרה אסקובר, ג'ון שמואל קייגן – אנשים כאלו! אני יכול להגיד רק חלק קטן מהם! קחו מהם דוגמא ולא תוכלו לטעות! אמן! הללויה! מהולל שם ישוע!

זה מתחיל כאשר בוטחים בישוע. זה גדל כאשר בוטחים בישוע. זה ממשיך לתלמידות כאשר בוטחים בישוע. וכמו שכתוב בשיר הישן, "לבטוח בו לא משנה מה יקרה, לבטוח בישוע, זה הכל!" אף אחד משלוש הקבוצות הראשונות מעולם לא בטח בישוע! הם המשיכו לבטוח בעצמם. זוהי הסיבה שהם "עזבו" והלכו מהקהילה שלנו. הם לא בטחו בישוע. הם בטחו בחשיבה שלהם וברגשות שלהם. הפסיקו לבטוח בעצמכם – והתחילו לבטוח במשיח. בטחו בו כעת, והוא יטהר אתכם מכל חטא בדמו היקר! בטחו בו כעת, ותקבלו באופן מידי חיי נצח! אמן! הללויה! מהולל שם ישוע! ד"ר צ'אן, בבקשה הדרך אותנו בתפילה.

אם הדרשה הזו בירכה אתכם, ד"ר היימרס ישמח לשמוע מכם. כשאתם כותבים לד"ר היימרס, אתם צריכים להגיד לו מאיזו מדינה אתם, אחרת הוא לא יוכל לענות על המייל שלכם. אם הדרשות הללו בירכו אתכם, שילחו לד"ר היימרס מייל וספרו לו על כך, אבל אל תשכחו לציין מאיזו מדינה אתם. כתובת המייל של ד"ר היימרס היא: rlhymersjr@sbcglobal.net. (לחץ כאן). אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר. אם אתם רוצים לכתוב לד"ר היימרס מכתב, הכתובת שלו היא: P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. אתם יכולים להתקשר אליו לטלפון מס' 352-0452 (818).

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: לוקס ח' 11-15.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"אם הרווחתי את העולם" (מאת אנה אולנדר, 1861-1939) .

מתאר

משל הזורע

THE PARABLE OF THE SOWER

מאת ד"ר ר. ל. היימרס, הבן

I.         דבר ראשון, אלו ששומעים את הבשורה ומיד שוכחים אותה, הם אובדים,
מרקוס ד' 15, 4; יוחנן ח' 44; לוקס י"ד 23; יחזקאל ב' 7; השנייה לתסלוניקים ב' 11; יוחנן ט"ו 16; מתי כ"ב 14.

II.        דבר שני, אלו ששומעים את הבשורה ומקבלים אותה בשמחה, אך נופלים כאשר הם באים לידי ניסיון, הם אובדים, מרקוס ד' 16, 17; קולוסים ב' 7.

III.       דבר שלישי, אלו ששומעים את הבשורה אך נחנקים על ידי דאגות העולם הזה,
ומרמת העושר, ותאוות אחרות, הם אובדים, מרקוס ד' 18, 19.

IV.       דבר רביעי, אלו ששומעים את הבשורה, מקבלים אותה, ומניבים פרי,
הם אלו שנושעו. מרקוס ד' 20.