Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-40 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

אש לנצח נפשות בכנסיה הקדומה

SOUL WINNING FIRE IN THE EARLY CHURCH
(Hebrew)

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן.
by .Dr. R. L. Hymers, Jr

דרשה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
ערב יום האדון, אפריל 28, 2013
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Evening, April 28, 2013

"כי מדי אדבר אזעק, חמס ושד אקרא. כי היה דבר יהוה לי לחרפה ולקלס, כל היום. ואמרתי לא אזכרנו, ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בוערת, עצור בעצמותי; ונלאיתי כלכל, ולא אוכל" (ירמיה כ' 8-9).

ירמיהו התנבא שהיהודים יילקחו לשבי בבבל בגלל חטאיהם. האנשים דחו את הטפתו. הם הסכימו ביחד לא להקשיב לו. פשחור היה הקצין הראשי של משמר המקדש. פשחור הכה אותו ואסר אותו. הכו אותו ארבעים פעם בשוט, בדומה להלקאת ישוע מפונטיוס פילטוס. הוא נעקד בידיו ורגליו, צווארו נקשר כך שגופו היה שפוף במצב מאוד כאוב. כאשר ירמיהו שוחרר הוא אמר לפשחור שהוא ומשפחתו יילקחו בשבי עם שאר יהודה. אז הנביא חווה צער גדול. הוא התלונן מול אלוהים על זה שלעגו בו וזלזלו בו. הוא אמר, "ארור היום אשר יולדתי בו... למה זה מרחם יצאתי, לראות עמל ויגון, ויכלו בבשת ימי?" (ירמיה כ' 14, 18). הוא התלונן שדבר אלוהים אשר הטיף הביא לחרפה ובוז כל היום,

"ואמרתי לא אזכרנו, ולא אדבר עוד בשמו" (ירמיה כ' 9).

אני אישית יודע איך הוא הרגיש, או לפחות משהו קרוב. במדרשה הבפטיסטית גולדן גייט קרוב לסן פרנסיסקו ב-1972, עשיתי בדיוק את מה שירמיהו עשה. עזבתי את השירות. הרגשתי שכולם נגדי, ואף אחד לא יקשיב. אמרתי מילולית בלבי, "לא אזכרנו, ולא אדבר עוד בשמו." אך זה נמשך רק כמה ימים. ואז בלילה אחד בשעה שתיים לפנות בוקר, אלוהים קרא לי להטיף פעם שניה. יכולתי לומר כמעט את אותן המילים של ירמיהו,

"ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי, ונלאיתי כלכל ולא אוכל" (ירמיה כ' 9).

הוא היה עייף מלהימנע מהטפה. דבר אלוהים היה כאש בוערת בעצמותיו. הוא הוכרח להטיף שוב! הוא לא יכל לעצור כי דבר אלוהים בער כאש בעצמותיו! ד"ר רייס אמר, "רק המטיף אשר מטיף בגלל שהוא חייב, עם אש בעצמותיו, יטיף לאנשים אשר שונאים אותו, או בזים לו, או מתעלמים ממנו" (ד"ר ג'ון ר' רייס, "האש של מנצח הנפשות," גן המקרא, הוצאות חרב אדוני, 1982, עמ' 343). פאולוס השליח חש אש בעצמותיו כאשר אמר,

"למרות שאני מכריז את הבשורה, אין לי במה להתגאות: כי הוכרחתי בכך, ואילו אוי לי אם לא אכריז את הבשורה!" (ראשונה לקורינתים ט' 16).

הנוצרים הקדומים הרגישו את אותה האש בעצמותיהם כאשר רוח הקודש באה, "כמו אש … וצלחה על כל אחד מהם" (מעשי השליחים ב' 3). האש כה בערה בתוך עצמותיו של פטרוס שהוא צעק אל הסנהדרין, "כי לא נוכל אנחנו לחדול לדבר את אשר ראינו ושמענו" (מעה"ש ד' 20). ג'ון פייפר, פסטור בפטיסטי מפורסם מאוד, "פרש" לפני כמה שבועות. ביום לאחר שהתפטר חש הקלה גדולה כל כך שאמר, "הדמעות היחידות שבאו היו דמעות של הודיה...זה נגמר." אני פשוט לא מבין אדם כזה. הוא איש טוב במובנים מסוימים, אבל איפה האש בעצמותיו? איפה הדחף הקדוש שהכריח את השליחים לזעוק, "האם לא עדיף לציית לאלוהים מאשר לבני אדם"? (מעה"ש ה' 29). איפה האש בעצמות אשר הניעה את פאולוס לומר, "אוי לי אם לא אכריז את הבשורה!" (ראשונה לקורינתים ט' 16)? כפי שד"ר רייס אמר, "רק המטיף אשר מטיף בגלל שהוא חייב, עם אש בעצמותיו, יטיף לאנשים אשר שונאים אותו, או בזים לו, או מתעלמים ממנו." נמאס לנו מהטפה מקראית רכרוכית. אנחנו זקוקים למטיפים כמו ויטפילד וכמו ווסלי – אנשים עם אש בעצמותם!

לפני שנים, כאשר נסענו לוושינגטון די-סי אחרי חצות, הלחנתי פזמון שהיינו שרים הרבה.

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.
("אדון, שלח לשונות אש" מאת הפסטור).

שירו את זה איתי!

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.

לנוצרים הקדומים היתה אש של אלוהים בוערת בעצמותיהם. ד"ר פיליפ שאף אמר, (היסטוריה של הכנסיה הנוצרית, חברת הוצאה ארדמנס, 1976 דפוס חדש, כרך 2).

      זאת עובדה מרשימה שאחרי ימי השליחים לא נזכרים שמות של מסיונרים גדולים עד ראשית ימי הביניים... לא היו ארגוני מסיון, לא מוסדות מסיון, לא שום התארגנות... ואילו בפחות מ-300 שנה מאז מות יוחנן הקדוש כל האוכלוסיה של האימפריה הרומית אשר אז ייצגה את העולם המתורבת היה נוצרי בצורה נומינלית.
      כדי להבין את העובדה המפתיעה הזאת, עלינו לזכור שהיסודות הונחו בחוזקה ובצורה עמוקה על ידי השליחים עצמם. הזרע שהם הפיצו מירושלים אל רומא, הושקה בדמם, צמח כקציר בשפע...
      הנצרות... היתה המסיון הטובה ביותר של עצמה. זה צמח באופן טבעי מפבנים. זה משך אנשים על ידי עצם נוכחותה. זו היתה אור זורח בחושך ומאיר את החושך. בזמן שלא היה מסיונרים מקצועיים להשקיע את כל חייהם במלאכה הספציפית הזאת, כל קהילה היתה בעצמה חברה מיסיונרית, וכל נוצרי היה מסיונר, בוער מאהבת המשיח להמיר את רעהו.

"אדון, שלח לשונות של אש!" שירו את זה!

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.

       יוסטינוס מרטיר הומר על ידי איש זקן ונכבד אשר פגש כאשר הלך ליד שפת הים... "כל נוצרי," אומר טרטוליאן, "גם מוצא את אלוהים וגם מגלם אותו..." קלסוס בזלזול הגיב שמוכרי בד ופועלים של כותנה ועור, אנשים פשוטים ובורים, היו המפיצים הקנאים ביותר של הנצרות... נשים ועבדים הכניסו את זה למעגל הביתי... אוריגן מיידע אותנו שהכנסיות בערים שלחו את המסיונרים שלהם אל הכפרים. הזרע צמח בזמן שישנו... כל נוצרי אמר לרעהו, והפועל סיפר לרעהו הפועל, העבד סיפר לרעהו העבד, המשרת אל אדוניו, את סיפור המרתו, כפי שמלח מספר את סיפור הצלתם מטביעה.
      הבשורה ]נפוצה] בעיקר על ידי הטפה חיה ועל ידי [שיח] אישי...

"אדון, שלח לשונות של אש!" שירו את זה שוב!

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.

      יוסטינוס מרטיר אומר, אודות אמצע המאה השניה: "אין עם, יווני או ברברי, ולא של שום גזע אחר... אשר בקרבם אין תפילה והודיה בשם ישוע הצלוב אל האב ובורא הכל." לאחר חצי מאה טרטוליאן פנה אל הפראים בהתרסה, "רק אתמול היינו [אנחנו הנוצרים קיימים רק זמן קצר], ואילו כבר אנו ממלאים את עריכם, אייכם, מחנותיכם, ארמונכם, הסנאט והפורום; השארנו לכם רק את מקדשיכם" ...בערך בסוף המאה השלישית שם המשיח נודע, נערץ ונרדף בכל מחוז ובכל עיר של האימפריה. מקסימיאן, בצו אחד, אומר "כמעט כולם" נטשו את הפולחן של אובתיהם בשביל [נצרות]...בסוף המאה השלישית... כמעט עשירית מנתיני רומא [היו נוצרים], זה בערך עשרה מיליון נפשות... אך העובדה שהנוצרים היו...טריים, חיים, מלאים בתקוה וגדלו מיום ליום, בעוד שהפראים היו... מצטמצמים מיום ליום, זה מה שגרם לכוח האמיתי של הכניסיה לגבור בהרבה (שם, עמ' 19-22).

זכרו שהנצרות גדלה ונפוצה בלי מיסיונרים רשמיים, בלי בניינים לכנסיות, בלי החסות של הממשלה – בזמן רדיפה גדולה. מה היה לנוצרים הקדומים האלה שגרם לאמונתם לכבוש את רומא הפגאנית? היתה להם אש של המשיח בוערת בעצמותיהם! זה מה שהיה להם!

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.

עכשיו שימו לב כמה דומה מצבם למצב שלנו. ד"ר שאף אמר,

      עד שלטונו של קונסטנטין [הנצרות] אפילו לא היתה קיימת מבחינה משפטית באימפריה הרומית, אלא תחילה הועלמה ככיתה יהודית, ואז הוכפשה, [הוצאה מהחוק], ונרדפה...אימוצה היתה דין מוות. זו הציגה דרישה נחרצת לתשובה והמרה, התכחשות עצמית והתכחשות כלפי העולם, יתרה מכך, לפי טרטוליאן, יותר אנשים נשארו מחוץ [לדת] החדשה בגלל אהבת תענוגות מאשר אהבת חיים.
      למרות הקשיים [הגדולים] האלה הנצרות התקדמה ודיברה בהוכחות חותכות להראות את מקורה האלוהי ודיברה אל הצרכים העמוקים ביותר של בני אדם... לא, אותם מכשולים נהיו, בידי [אלוהים] אמצעי לקידום. רדיפה הובילה למוות על קידוש השם, וזה הוביל לדבר מושך... כל מרטיר היה הוכחה חיה לאמת ולקדושה של הדת הנוצרית. טרטוליאן יכל לומר אל הפראים: "כל האכזריות היצירתית שלכם לא ישיג דבר; אלה רק מושכים [יותר אנשים להיות נוצרים]. המספרים שלנו גדלים ככל שאתם הורסים אותנו. דם הנוצרים זה זרעם." הנחישות המוסרית של הנוצרים היתה מנוגדת בצורה איתנה מול השחיתות דאז, וכאשר זו [הרחיקה את הרשעים] גם הרשימה את המוחות האצילים והעמוקים... טרטוליאן טוען שעשירית קרתגו, וביניהם סנטורים ונשים אצילות... התוודאו לנצרות (שם, עמ' 14, 15).
      אלילות כלפי חוץ החזיקה [כוח], אך מבפנים נרקבה והיתה בתהליך של דעיכה [בדיוק כפי שהיא היום!]. האימפריה הרומית נחה על כוח החרב בלבד... החיבורים המוסרים של החברה [נקרעו]; [חמדנות] בלי כבלים וכל מידה רעה... אלה שלטו ברומא ובמחוזות... הכוכב הבלעדי של תקוה בליל היה הדת של ישוע הצעירה, טריה ואמיצה, בלי פחד מוות, חזקה באמונה, גדלה באהבה [ראו יותר ויותר] בתור הדת החיה היחידה בהווה ובעתיד. בזמן שהעולם המשיך להיטרד במלחמות, ומהפכות ופורענויות בציבור... הדת החדשה [הנצרות] למרות כל ההתנגדות המרתיעה בלי סוף מחוץ וסכנה מפנים, בשקט התקדמה והתפתחה ככוח של אמת שלא ניתן לעמוד בפניו, ובהדרגה נכנסה לכל עצם ודם של הגזע.
      "המשיח הופיע," אומר אוגוסטינוס הגדול, "אל אנשי העולם הדועך ורעוע, שנבל סביבם, כדי שבאמצעותו יקבלו חיים חדשים" (שם, עמ' 17).

זה בדיוק מה שאנחנו מציעים לצעירים בקרב האומה הגוססת הזאת. בזמן שהתרבות שלנו מתפוררת, ונראה שאין שום תקוה – אנחנו מציעים את המשיח! אנחנו מציעים את כוח התפילה! אנחנו מציעים גמול עתידי במלכות המשיח! אנחנו מציעים מוסר טהור! אנחנו מציעים קנאה לצאת ולהכניס את האבודים כדי שתהיה להם תקוה וחיים במשיח! אלה דברים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר ברחובות האפלים של לוס אנג'לס! הכניסו אותם! הכניסו אותם! שירו את זה שוב!

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.

הנוצרים הקדומים האלה הזמינו אנשים לבוא לשמוע דרשה, להשתתף בארוחה המוקדשת למשיח. עם הכלים הפשוטים של אהבה בכנסיה, וארוחות בכנסיה, והתחברות בתוך הכנסיה, הנוצרים הקדומים כבשו את האימפריה הרומית הגדולה! הנוצרים בסין עושים את אותו הדבר ממש עכשיו! הם בתהליך כיבוש הקומוניזם והפיכתה ממש עכשיו! הכלים שלהם הם אותם כלים של הנוצרים הקודמים. "בואו ותאכל ארוחה איתנו." "בוא ושמע את בשורת המשיח." "בוא איתנו כי אנחנו בצד המנצח.“

אילי ההון המנוטפים של הוליווד לא ינצחו בסוף! הנבלות בוושינגטון לא ינצחו בסוף! השונאים את המוסר של הנצרות לא ינצחו בסוף! הפרופסורים במכללות השונאים את המשיח לא ינצחו בסוף! אפילו המוסלמים נידונו לכישלון! צאו והכניסו אותם לשמוע את הבשורות הטובות הגדולות –

"הנה ממלכת העולם היתה לאדונינו ולמשיחו והוא ימלוך לעולמי עולמים.“
       (התגלות י"א 15).

שירו את זה!

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.

כמה יאמרו, "פסטור, אני רואה את זה! זה מה שאני צריך! אני צריך את האש של רוח הקודש למלא אותי – ולהניע אותי ללכת אחר האבודים ולהביא אותם פנימה." אם זה רצונך ותפילתך, בוא קדימה עכשיו. בואו במהרה בזמן שאנחנו שרים את הפזמון הזה! בואו אל הבמה. בואו! כל מי שרוצה את האש המנצחת נפשות של אלוהים, תבוא. שירו בזמן שהם באים.

אדון, שלח לשונות אש,
   שתצליחנה עלי.
שלח אותי עם כוח קדוש
   לנצח נפשות בשבילך.

   (תפילה)

אפשר לחזור לכסאות. ישוע המשיח מת על הצלב לכסות את הקנס לחטא שלך. הוא קם מן המתים למסור לך חיים. אם רצונך לדבר עמנו על לבטוח בו ולהיות נוצרי אמיתי, בבקשה לבוא לגב האולם במהרה בזמן שאני מתפלל. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ירמיהו כ' 1-9.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"אדון, שלח לשונות של אש" (מאת הפסטור).