Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-40 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

כפורת!

(דרשה מס' 11 על ישעיה נ"ג)
!PROPITIATION
(SERMON NUMBER 11 ON ISAIAH 53)
(Hebrew)

מאת ד"ר ר"ל היימסר, הבן.
.by Dr. R. L. Hymers, Jr

דרשה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
בוקר יום האדון, אוגוסט 21, 2011
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Morning, August 21, 2011

"ויהוה חפץ דכאו, החלי- אם תשים אשם נפשו, יראה זרע יאריך ימים; וחפץ יהוה, בידו יצלח" (ישעיה נ"ג 10).

כל הנקודות האלה הובאו בצורה מושלמת על ידי ד"ר ג' וילבר צ'פמן, בפזמון השיר שלו, "יום אחד!"

בחייו, אהבני; במותו, הושיעני;
בקבורתו, נשא הרחק את חטאי;
בתקומתו, הצדיקני חופשי לעולמים;
יום אחד יבוא, איזה יום נפלא!
   ("יום אחד!" מאת ד"ר ג' וילבר צ'פמן, 1859-1918).

הטפתי על הנקודה השנייה של הבשורה בבוקר יום ראשון לפני שבוע, בפרשנותי לישעיה נ"ג 9. פאולוס השליח משך את תשומת לבנו אל קבורת המשיח כנקודה שניה של הבשורה כאשר אמר,

"ובקבורתו" (ראשונה לקורינתים ט"ו 4).

זהו חלק של הבשורה אשר מקבל מעט מאוד תשומת לב בימינו, אך זה די חשוב. השליח דיבר על כך באריכות באיגרת אל הרומים ו' 3-5,

"האינכם יודעים כי כולנו הנטבלים למשיח ישוע למותו נטבלנו? לכן נקברנו עמו בטבילה למוות למען נתהלך בחיים מחודשים כאשר המשיח נעור מן המתים על ידי כבוד האב. כי אם נדבקנו בדמיון מותו אכן דבוקים נהיה גם לתחיתו" (רומים ו' 3-5).

על כן, טבילה במשיח פירושה למות עם המשיח, להיקבר עם המשיח, ואז לקום לחיים חדשים עם המשיח" (פרשנות יישומית לברית החדשה, הוצאת קינגסווי, 1997, עמ' 568). כך, גם טבילתנו הרוחנית במשיח ותמונתה, טבילה במים, מדגישות את הטבילה שלנו למותו, קבורתו ותקומתו. כפי שד"ר צ'פמן ניסח בצורה כה משמעותית,

בחייו, אהבני; במותו, הושיעני;
בקבורתו, נשא הרחק את חטאי;
בתקומתו, הצדיק חופשי לעולמים;
יום אחד יבוא, איזה יום נפלא!

כל הנקודות האלה של הבשורה מובאות באופן דרמטי ומלא עוצמה בישעיה פרק נ"ג. בפסוק 10, מותו המכפר של המשיח מוצבת.

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו... (ישעיה נ"ג 10).

בטקסט הזה, הנקודה העיקרית הינה "מאחורי הקלעים," כדי להראות לנו שאלוהים האב פעל למען ישועת חוטאים על ידי שליחת בנו יחידו דרך ייסוריו. מגן גת שמנים עד צלב גולגותא אלוהים היה האדריכל מאחורי סבלות המשיח, הרי הטקסט אומר,

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו... (ישעיה נ"ג 10).

הטקסט מתרכז על אלוהים האב ומה שאלוהים עשה לישוע בשביל ישועתנו,

"אשר שמו האלוהים לפנינו לכפורת" (רומים ג' 25).

ד"ר קריסוול אמר "כפורת הינה מלאכת המשיח בצלב שם מילא את דרישות צדקת האלוהים נגד חטא, כך ריצה את דרישות צדקת אלוהים וגם ביטל את אשמת בני אדם" (ד"ר ו"א קריסוול, המקרא ללימוד ע"ש קריסוול, הוצאת תומאס נלסון, 1979, עמ' 1327, הערה על רומים ג' 25).

"אשר שמו האלוהים לפנינו לכפורת" (רומים ג' 25).

המקרא ללימוד ע"ש הרפורמציה טוען לגבי פסוק זה, "המשיח מת כקרבן מכפר לרצות את הדין האלוהי נגד חוטאים, להביא סליחה וצדקה. אך פאולוס זהיר לציין שהקרבן [של בן האלוהים] אינה גורמת לאלוהים האב לאהוב אותנו. ההפך הוא נכון – אהבת אלוהים גרמה לו להציע את בנו" (המקרא ללימוד ע"ש הרפורמציה, ליגוניאר מיניסטריז, 2005, עמ' 1618, הערה על רומים ג' 25).

"כי אלוהים כה אהב את העולם, עד כי נתן את בנו יחידו" (יוחנן ג' 16).

"ולא חשך מאתנו את בנו שלו, אלא מסר אותו בשביל כולנו" (רומים ח' 32).

כך, האהבה הזאת של אלוהים בעבור חוטאים עומדת מאחורי הנבואה המדהימה הזאת שהמשיח יימסר לסבול ולמות "על פי עצת האלוהים הנחרצה וידיעתו מקדם" (מעשי השליחים ב' 23). זאת הסיבה

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו... (ישעיה נ"ג 10).

אלוהים האב היה הגורם האמיתי לסבלות המשיח ומותו. אל תירתע מהעבודה שבטקסט שלנו, אשר מראה לנו בברור את מה שנכרז ביוחנן ג' 16, "עד כי [אלוהים האב] נתן את בנו יחידו" (יוחנן ג' 16), כדי שזעמו נגד חטא יכופר, וחוטאים ימצאו ישועה באמצעות דם המשיח! בהתקרבותנו לטקסט, רואים אנו (1) אלוהים דכאו; (2) אלוהים גרם לו חולי; (3) אלוהים שם נפשו לקרבן אשם בעבור חטא.

1. ראשית, אלוהים דכאו.

"ויהוה חפץ דכאו" (ישעיה נ"ג 10).

המילה "דיכא" פירושה "לרסק." "ה' חפץ לרסקו." ד"ר אדוארד ג' יונג אמר, "למרות תמימותו [של המשיח], אדוני רצה לדכא [ולרסק] אותו. מותו לא היתה בידי אנשים רשעים אלא בידיים של אדוני. זה לא מסיר אחריות מאלה אשר המיתו אותו, אך הם לא באמת שלטו במצב. הם רק עשו את מה שאדוני התיר להם לעשות" (אדוארד ג' יונג, ספר ישעיה, חברת הוצאה וויליאם ב' ארדמנס, 1972, כרך 3, עמ' 353-354).

כפי שכבר אמרתי, זה נראה בברור ברומים ג' 25, בנוגע למשיח,

"אשר שמו אלוהים לפנינו לכפורת" (רומים 3:25),

וביוחנן ג' 16, כי,

"אלוהים כה אהב את העולם עד כי נתן את בנו יחידו" (יוחנן ג' 16).

לכפר על זעמו נגד חטא, ולאפשר ישועה לאדם החוטא.

"ויהוה חפץ דכאו [רסקו]" (ישעיה נ"ג 10).

אני מאמין שאלוהים האב דיכא וריסק את בנו בתחילה בגן גת שמנים. נאמר לנו ממתי, שבתוך גת שמנים, אלוהים אמר, "אכה את הרועה ותפוצנה הצאן" (מתי כ"ו 31). בשורת מרקוס גם מספרת לנו, שבגת שמנים, "אכה את הרועה" (מרקוס י"ד 27). לכן, אני משוכנע שאלוהים הכה את ישוע, דיכא אותו, והחל לרסק אותו בתור מחליף מקום מכפר על חטאינו כבר בחושך גת שמנים. ספרג'אן דיבר על כך כאשר אמר,

כעת אדוננו לקח כוס ספציפית מידיו של האב. לא מהיהודים, לא מיהודה איש קריות הבוגד, לא מהתלמידים הישנונים, לא מהשטן היה המבחן [בגן גת שמנים] כעת אך הכוס נמלאה על ידי זה שהכיר כאביו... כוס אשר הדהימה את נפשו והטרידה את לבו בקרבו. הוא נרתע [לאחור] מזו, ולכן בטוח שהיתה זאת כוס נוראית יותר מסבל פיסי, הרי מסבל כזה הוא לא נרתע... מדובר במשהו נוראי מעל ומעבר, מלא בחרדה, אשר הגיע [אליו] מידיו של האב. זה מסיר כל ספק לגבי מה זה היה, הרי אנו קוראים, "ויהוה חפץ דכאו..." אדוני הניח עליו את עוון כולנו. הוא עשה אותו להיות חטא למרות שלא ידע חטא בעצמו. זהו, אם כך, מה שגרם למושיע דכאון כה רב... עליו לסבול [במקום] החוטא. הנה סוד הייסורים האלה [בגת שמנים] שאני לא יכול [להסביר לחלוטין] לפניכם, כי האמת היא כך –

'לאלוהים, לאלוהים בלבד,
’ לדעת לגמרי כמה סבל.'

)צ"ה ספרג'אן, "יגון גת שמנים," בימת המשכן המטרופוליטני, הוצאת פילגרים, 1971 דפוס חדש, כרך 20, עמ' 592-593).

"ויהוה חפץ דכאו" (ישעיה נ"ג 10).

תחת כובד החטא של בני אדם, אשר נשפך עליו בת שמנים, המשיח רוסק, הוא דוכא על ידי משקל חטאיך, כי

"וחבלי מוות באו עליו ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם יורדים לארץ" (לוקס כ"ב 44).

אף יד אנושית לא נגעה בו קודם לכן. הוא טרם נעצר, וטרם ספג מכות, הלקאות ונצלב. לא, זה היה אלוהים האב אשר דיכא וריסק אותו בגת שמנים. אלוהים האב היה זה שאמר, "אכה את הרועה" (מתי כ"ו 31). זה בדיוק מה שאלוהים ניבא באמצעות ישעיה,

"ויהוה חפץ דכאו" (ישעיה נ"ג 10).

שום לשון לא תספר איזה זעם ספג,
   הזעם שהיה אמור להגיע אלי:
מדבר הדין של החטא; הוא נשא את כולו,
   כדי לשחרר את החוטא!
)"כוס הזעם" מאת אלברט מידלן, 1825-1909; למנגינה של "הו, היפתח אליו").

2. שנית, אלוהים גרם לו חולי.

"ויהוה חפץ דכאו, החלי..." (ישעיה נ"ג 10).

שוב, אלוהים הוא זה שהעביר את בנו ביגון וחולי אשר חווה בייסוריו ובמותו. ד"ר ג'ון גיל אמר,

הוא גרם לו חולי... כאשר לא חסך אותו אלא מסר אותו לידי רשעים, אל מוות: הוטל עליו חולי בגן, כאשר נפשו היתה עגונה ביותר; ועל הצלב, כאשר מסמרו אותו לשם, והמשקל של חטאי עמו, וזעם אביו, עליו; וכאשר הסתיר את פניו ממנו, מה שגרם לו לזעוק, אלוהי, אלוהי, למה עזבתני? … [שאפשר] לחוש כאב, בגוף ובשכל (ד"ר ג'ון גיל, פרשנות למקרא, המוכ"ז הבפטיסטי הסטנדרטי, 1989 דפוס חדש, כרך 5, עמ' 315).

ישוע סבל מרצון כאב והרס, הלקאות וצליבה, בהתנדבות סבל בעבור חטאינו, הרי אמר,

"כי ירדתי משמים, לא כדי לעשות את רצוני אלא את רצון זה אשר שלחני" (יוחנן ו' 38).

"הוא, אשר נמסר ביעץ האל ודעתו מקדם" (מעשי השליחים ב' 23).

"נהיה קללה בשבילנו" (גלטים ג' 13).

"והוא הכפורת לשם חטאינו" (ראשונה ליוחנן ב' 2).

"אשר שמו אלוהים לפנינו לכפורת" (רומים ג' 25).

שום לשון לא תספר איזה זעם ספג,
   הזעם שהיה אמור להגיע אלי:
מדבר הדין של החטא; הוא נשא את כולו,
   כדי לשחרר את החוטא!
("כוס הזעם" מאת אלברט מידלן, 1825-1909; למנגינה של "הו, היפתח אליו.")

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו..." (ישעיה נ"ג 10).

3. שלישית, אלוהים עשה נפשו אשם בעבור חטא.

הבה נעמוד לקרוא בקול את הטקסט, עד הכתוב "אשם נפשו."

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו" (ישעיה נ"ג 10).

אפשר לשבת.

שימו לב לוי"ו החיבור בתחילת הטקסט. זו מתייחסת לפסוק 9, "על לא חמס עשה, ולא מרמה בפיו, ו..." (ישעיה נ"ג 9א-10). למרות שישוע אף פעם לא חטא, יהוה חפץ דכאו, החלי..." ד"ר גייבליין אומר בפרשנותו, "פסוק 10א כמעט מזעזע בהצגת הזלזול השרירותי לכאורה לצדקה האישית [של המשיח], ואז הקורא נזכר בטיב הממלא מקום של סבלות אלה... בן רגע אלוהים נראה לא אכזרי אלא רחמן להדהים" (ד"ר פרנק א' גייבליין, עורך כללי, הפרשנות למקרא של המטיף השיטתי, זונדרבן, 1986, כרך 6, עמ' 304).

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפש" (ישעיה נ"ג 10).

"הוא... לא חסך את בנו שלו, אלא מסר אותו בשביל כולנו" (רומים ח' 32).

"הוא בעצמו נשא את חטאינו בגופו על העץ... ובחבורתו נרפא לנו" (ראשונה לפטרוס ב' 24).

"הרי הוא עשהו להיות חטא בשבילנו, הוא אשר לא ידע חטא; כדי שנהיה לצדקת אלוהים בו" (שניה לקורינתים ה' 21).

"אם תשים אשם נפשו" (ישעיה נ"ג 10).

שום לשון לא תספר איזה זעם ספג,
   הזעם שהיה אמור להגיע אלי:
מדבר הדין של החטא; הוא נשא את כולו,
   כדי לשחרר את החוטא!
("כוס הזעם" מאת אלברט מידלן, 1825-1909; למנגינה של "הו, היפתח אליו.")

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו" (ישעיה נ"ג 10).

המשיח היה קרבן אשם של אלוהים בעבור חטא. המשיח מת במקומך, כמחליף מקום. המשיח סבל במקומך, לכפורת, לשלם את העונש בעבור חטאיך, להפנות את זעם אלוהים הרחק ממך ולהביאו על עצמו. כאשר אתה רואה את המסמרים נדחקים לתוך ידיו ורגליו, זה בשבילך. הוא מת, הצדיק בשביל הבלתי-צדיקים, להביאך אל אלוהים במצב של סליחה וצדקה. ספרג'אן אמר,

האדם הורשע לאש נצחית בגלל חטא; כאשר אלוהים לקח את המשיח להיות מחליף מקום זה אמיתי, הוא לא שלח את המשיח לאש נצחית, אלא שפך עליו יגון עד כדי ייאוש, וזה היה תשלום בר-תוקף אפילו לאש נצחית... המשיח בשעה זו לקח את כל חטאינו, מהעבר, ההווה, ובעתיד, ונענש בגללם שם, כדי שלעולם לא נענש, כי הוא סבל [במקומנו]. האם הינך רואה, אזי, איך שאלוהים האב הוא זה אשר דיכא אותו? אם לא עשה כן, ייסורי המשיח לא היו בשביל סבלותנו [בגיאהנום] (צ"ה ספרג'אן, "מות המשיח," בימת רחוב פארק החדש, הוצאת פילגרים, דפוס חדש 1981, כרך 4, עמ' 69-70).

אמנם מות המשיח איננה מושיעה כל בני אדם מהסבל בגיאהנום. רק אלה אשר מומרים למשיח ניצלים. הוא מת בעד חוטאים, ורק בשביל חוטאים, למען אלה אשר חושבים מתוך עצמם שהם אכן חוטאים, ואם יבקשו את מחילת המשיח.

מודעותך לחטא ולצורך שלך לישוע אלה מסמנים שהמוות שלו תרפא את חטאיך. אלה אשר מפסיקים לרגע לחשוב על מותו, ואז שוכחים בכלל, יתקדמו לקבל עונש נצחי לחטאיהם, בגלל שהם דחו את התשלום אשר המשיח ביצע על הצלב.

על כן, עליך לחשוב הרבה מאוד על מות ישוע. כי אם לא תעשה כן, האבדון מחכה לך בעולם הבא,

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי ד"ר קרייטון ל' צ'אן: ישעיה נ"ג 1-10.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"כפורת" (מאת אוגוסטוס טופלדי, 1740-1778).

מתאר

כפורת!

(דרשה מס' 11 על ישעיה נ"ג)

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן.

"ויהוה חפץ דכאו, החלי, אם תשים אשם נפשו" (ישעיה נ"ג 10).

(ראשונה לקורינתים ט"ו 4; רומים ו' 3-5; 3:25; יוחנן ג' 16;
רומים ח' 32; מעשי השליחים ב' 23)

1.  ראשית, אלוהים דכאו, ישעיה נ"ג 10א; מתי כ"ו 31; מרקוס י"ד 27; לוקס כ"ב 44.

2.  שנית, אלוהים גרם לו חולי, ישעיה נ"ג 10ב; יוחנן ו' 38.

3.  שלישית, אלוהים עשה נפשו אשם בעבור חטא, ישעיה נ"ג 10ג; ישעיה נ"ג 9-10א;
 רומים ח' 32; ראשונה לפטרוס ב' 24; שניה לקורינתים ה' 21; מרקוס ט"ז 16.