Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-40 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

חוט השני במקרא

THE SCARLET THREAD THROUGH THE BIBLE
(Hebrew)

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן.
.by Dr. R. L. Hymers, Jr

דרשה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
בוקר יום האדון, 17 לפברואר, 2002
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord's Day Morning, February 17, 2002

"את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון" (יהושע ב' 18).

ד"ר קריסוול אמר, "רחב הזונה היא דוגמה לחסד אלוהים בפועל. ישועתה לא היתה מבוססת על אופיה או הישגיה: היא חיה בעיר מקוללת, עסקה במקצוע מורשע, התמודדה עם פעילויות אפלות, ושיקרה אודות על מעשיה. למרות הכל... היא פעלה באמונה, וניצלה מזעם אלוהים אשר יצא בידי בני ישראל. בנוסף לגאולתה, רחב תוגמלה מעל ומעבר כאשר נישאה לבית נחשון... על ידי שלמון רחב נהיתה אמו של בועז וצאצאה היה דוד וזרע המשיח אבותיו של ישוע. כאחת מארבע נשים המופיעות ביוחסין של מתי פרק א', רחב הינה בחברת תמר, גם היא היתה זונה, ורות, אשר היתה חסידת אומות העולם" (ו"א קריסוול, עורך, המקרא ללימוד ע"ש קריסוול, נשביל: תומס נלסון, 1979, הערה על יהושע ב' 1).

בברית החדשה אנו קוראים:

"באמונה לא אבדה רחב הזונה עם הסוררים כי אספה את המרגלים אל ביתה בשלום" (עברים י"א 31).

ד"ר קריסוול אומר על חוט השני אדום כדם אשר רחב שמה מבעד לחלונה, "חוט השני של רחב זה סמל לאמונתה שאלוהים יספק ישועה בעת הדין. במהלך המקרא 'שני' קשור לקרבן מצד המאמין, כך גם בבגדי הכוהנים בשמות ובמשכן" (שם, הערה על יהושע ב' 18-21). הדרשה הזאת אינה מבוססת על הדרשה המפורסמת של ד"ר קריסוול, "חוט השני של הגאולה," אבל הרעיון הבסיסי נובע ממנה.

רחב ניצלה מחרבן מכיוון שהיתה לה מספיק אמונה באלוהים לתלות חוט שני מבעד לחלונה. חוט השני הזה בצבע של דם מהווה טיפוס (או תמונה) לחוט השני בצבע אדום כמו דם במהלך המקרא, מבראשית עד התגלות. ההערה של המקרא ע"ש סקופילד על יהושע ב' 21 אומר, "חוט השני של רחב מדבר, לפי הצבע, על ביטחון דרך קרבן (עברים ט' 19,22)." חוט השני הזה מצטייר לאורך המקרא מקצה אחד למשנהו.

1. ראשית, הדם מופיע בתנ"ך.

חוט השני לאורך המקרא מהווה תמונה לדמו של ישוע המשיח, אשר נשפך בצלב לרחוץ מאתנו את החטא. ספר בראשית בתנ"ך, הספר הראשון במקרא, נותן לנו את התמונה הקדומה ביותר לדם. אלוהים עצמו הרג חיה והלביש את אדם וחוה בעורה. דם בהכרח נשפך בשביל אבותינו הראשונים כדי לכסות את חטאיהם הערומים, "ויעש יהוה אלוהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם" (בראשית ג' 21). חטאיהם נתכסו ונשכחו, אך "לא בבלי דם" (עברים ט' 7).

להורינו הראשונים היו שני בנים, קין והבל.

"ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה. ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה. והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן. וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה" (בראשית ד' 2-5).

ישנם פרשנים מודרנים אשר מפספסים את הנקודה כאן. צ'ארלס ס' ריירי אומר והוא טועה, "קרבן בלי דם היה מתאים לגמרי; היה זה הלך רוחו של קין בחוסר אמונה שלא מצא חן בעיני אלוהים (המקרא ללימוד ריירי, הערה על בראשית ד' 3). אך המקרא אומר, "ואל קין ואל מנחתו לא שעה" (בראשית ד' 5). אלוהים לא כיבד את הקרבן של קין. למה? הסיבה ברורה: כי לא נשפך דם. המקרא עם הפניות ע"ש סקופילד מבהיר את הנקודה הזאת, "סוג זה של חשיבות בולט בהנגדה בין המנחה חסר הדם של קין של פרי מעשיו, אשר מכריז, ממש בראשית הגזע האנושי, האמת הקדמונית הזאת של "לא בבלי דם" (עברים ט' 22)" (הערה על בראשית ד' 4). ד"ר ריירי לא צדק כאשר אמר שהמנחה של קין היה "מתאים לחלוטין."

ד"ר ג' ורנון מקגי אומר בצדק על המנחה של קין:

המנחה אשר הביא הכחיש שטבע האדם רע. אלוהים אמר, הביאו את קרבן הדם הקטן הזה אשר יצביע על הגואל שיבוא לעולם"...ההבדל בין קין והבל לא היה בגלל הבדל באופיים בכלל, אלא ההבדל במנחות שהביאו (ג' ורנון מקגי, דרך המקרא, נשביל: תומס נלסון, כרך א' עמ' 29).

הבל הביא מנחת דם. קין לא הביא מנחת דם. "ואל קין ואל מנחתו [אלוהים] לא שעה" (בראשית ד' 5). שום דם - שום כלום - סוף הויכוח! המנחה של קין נדחה. המנחה של הבל התקבל, אך "לא בבלי דם" (עברים ט' 7).

לאחר המבול הגדול, הדבר הראשון שעשה נוח היה להקריב קרבן דם.

"ויבן נח מזבח ליהוה. ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח. וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם..." (בראשית ח' 20-21).

כמו שהבל הביא קרבן עם דם, כך עשה גם נוח. חוט השני של דם, המצביע לדם המשיח, ממשיך.

עם קריאתו של אברהם (בראשית י"ב 1-3), אלוהים התחיל ליצור את האומה הישראלית כדי לשרת אותו. אך אברהם היה עליו להבין את חשיבות קרבן דם על חטא. כאשר אברהם לקח את בנו יצחק ועלה להר המוריה, הנער יצחק אמר, "הנה האש והעצים ואיה השה לעלה?" (בראשית כ"ב 7). הנער הקטן ידע שהם היו זקוקים למנחת דם. הוא למד את זה. אלוהים אמר לאברהם לעלות את יצחק (בראשית כ"ב 2). אך כאשר אברהם הרים את המאכלת, אלוהים אמר:

"אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה. כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו" (בראשית כ"ב 12-13).

חוט השני של קרבן הדם ממשיך - להצביע על דם הקרבן של המשיח. יוחנן המטביל הצביע על ישוע ואמר, "הנה שה האלוהים אשר נושא חטאת העולם" (יוחנן א' 29).

לאחר תקופת אברהם, העברים ירדו אל מצרים בזמן רעב גדול, כי היה אוכל במצרים. הם גדלו להיות אומה גדולה שם, אך פרעה שעבד אותם. אלוהים קרא למשה להוביל אותם לצאת מעבדות מצרים, חזרה לארץ ההבטחה.

בלילה לפני שהעברים עזבו את מצרים, אלוהים אמר שישלח מוות לבכורי המצרים. זה היה דין מאלוהים, בגלל שפרעה לא נתן לעברים ללכת. באותו לילה, אלוהים אמר למשה למסד את הפסח. אלוהים אמר למשה להגיד לעברים לשים דם של שה על "המזוזת ועל המשקוף" של בתיהם (שמות י"ב 7). אז אלוהים אמר:

"והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם ופסחתי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים" (שמות י"ב 13).

המקרא של סקופילד מעיר על שמות י"ב 11, "הפסח, טיפוס המשיח גואלנו." חוט השני המשיך, להצביע קדימה אל דם המשיח.

העברים יצאו ממצרים אל המדבר. הם הגיעו אל הר סיני. משה עלה להר ואלוהים מסר לו את עשרת הדברות, אשר נכתבו "באצבע אלוהים" על שני לוחות אבן (שמות ל"א 18). ברית התורה נוצרה בדם של קרבן:

"ויקח משה את הדם ויזרק על העם, ויאמר, הנה דם הברית אשר כרת יהוה עמכם על כל הדברים האלה" (שמות כ"ד 8).

אנדרו מארי אמר, "היה זה בדם שהיה לברית בסיס של כוח. רק בזכות הדם, אדם יכול לבוא אל התחברות של ברית [עם אלוהים]. מה שהצביע על העתיד בשערי גן עדן, על הר אררט [על ידי נוח], על הר מוריה [על ידי אברהם], ובמצרים, כעת אושר לרגלי הר סיני בצורה מאוד רצינית. בלי דם לא יכולה להיות גישה של אדם חוטא לאל קדוש. אולם ישנו הבדל מסומן... על המוריה החיים נגאלו על ידי שפיכת דם. במצרים התיזו דם על המזוזות של הבתים; אך [כאן] בהר סיני, התיזו על האנשים עצמם. הקשר היה קרוב יותר, היישום היה חזק יותר" (אנדרו מארי, כוח דמו של ישוע, ניו קנסינגטון, פנסילבניה: בית וויטאקר, 1993, עמ' 12). חוט השני המשיך דרך המקרא. "ויקח משה את הדם ויזרק על העם" (שמות כ"ד 8).

יש מעיין מלא בדם מורידיו של עמנואל,
   וחוטאים, טבעו מתחת למבול, מאבדים כל כתמי האשמה.
("יש מעיין," מאת וויליאם קוופר, 1731-1800).

שיר אחר שואל,

האם היתה אצל ישוע בשביל כוח הרחיצה? האם נרחצת בדמו של השה?
האם בטחת לחלוטין בחסדו בשעה הזאת? האם נרחצת בדמו של השה?
האם נרחצת בדם, בדמו של השה אשר מנקה את הנפש?
האם בגדיך נקיים? האם הלבינו כשלג?
האם נרחצת בדמו של השה?
   ("האם נרחצת בדם?" מאת אלישע א' הופמן, 1839-1929).

עלינו לבוא עוד פעם אחת לחוט השני של הדם בתנ"ך. בפעם האחרונה הזאת אנו חושבים על יום הכיפורים. המילה "כיפור" פירושה "לכסות." אלוהים מכסה על חטאינו בדם המשיח. יום הכיפורים מצביע על כך. חטאינו מכוסים כאשר אנו בוטחים בישוע – ואלוהים אף פעם לא יראה אותם. בויקרא י"ז אלוהים אמר:

"כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם: כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז 11).

מובן מאליו שפסוק זה מצביע על דם המשיח. "כי דם הפרים והשערים לא יוכל להסיר חטאים" (עברים י' 4). "ועתה אחי בהיות לנו בטחון דרך הקודש בדם ישוע" (עברים י' 19).

עם תובנה ברורה זו שהדם בויקרא י"ז מצביע קדימה אל דמו של ישוע, יש לנו הצהרה מפורשת:

"כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז 11).

ד"ר ג' ורנון מקגי אמר:

אני מחשיב את פסוק 11 כאחד מפסוקי המפתח לספר הזה [ויקרא]. הנפש בדם. אמרה זו נאמרת שוב בפסוק 14. זה הבסיס לכל קרבן... זהו אמת גדולה ונצחית. זה מסביר למה המנחה של הבל היה טוב יותר מזה של קין. הדם זה מה שמכפר על הנפש. דמו של המשיח זה הדבר היחידי שיכול לרחוץ חטא (שם, עמ' 405-406).

אחר כך ד"ר מקגי מצטט את השיר הזה:

האם היתה אצל ישוע בשביל כוח הרחיצה? האם נרחצת בדמו של השה?
   האם בטחת לחלוטין בחסדו בשעה הזאת? האם נרחצת בדמו של השה?
האם נרחצת בדם, בדמו של השה אשר מנקה את הנפש?
   האם בגדיך נקיים? האם הלבינו כשלג?
האם נרחצת בדמו של השה?
   ("האם נרחצת בדם?" מאת אלישע א' הופמן, 1839-1929).

האם אתה מתחיל לראות את החשיבות של הדם? האם אתה רואה את הטיפוס, התמונה, של הדם במילים "את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון"? (יהושע ב' 18). אנו ממשיכים לעקוב אחר חוט השני במקרא, ועכשיו מפנים לברית החדשה, שם רואים את הישועה אשר באה דרך מות המשיח, אבל "לא בבלי דם" (עברים ט' 7).

2. שנית, הדם שתיאר ישוע המשיח.

איננו יכולים לתת לכם את כל מה שישוע אמר על דמו בדרשה אחת. אבל נסתכל על שני מקרים: ראשית, מה שהוא אמר ב"נאום לחם החיים," ושנית, מה שהוא אמר כאשר כונן את סעודת האדון. שני מקרים אלה קושרים את חוט השני בתנ"ך למשיח עצמו.

בסוף "דרשת לחם החיים," הוא אמר:

"אמן אמן אני אומר לכם, אם לא תאכלו את בשר בן האדם ושתיתם את דמו אין לכם חיים בקרבכם...האוכל את בשרי ושותה את דמי הוא ילין בי ואני בו" (יוחנן ו' 53, 56).

ישוע אמר לגבי בשרו שייתן אותו "בשביל חיי העולם" (יוחנן ו' 51). אחר כך אמר, "אם לא תאכלו את בשר בן האדם, ושתיתם את דמו, אין לכם חיים בקרבכם" (יוחנן ו' 53). ישוע התכוון לומר שהוא הגשים את הטיפוסים והציורים בכתבי התנ"ך. התנ"ך לימד שוב ושוב שחיים וסליחת חטאים באים רק באמצעות מוות ודם של קרבן. ישועה "לא בבלי דם" (עברים ט' 7).

כאשר ישוע אמר להם לאכול את בשרו ולשתות את דמו, הוא לא אמר להם להיות קניבלים. ד"ר ג' ורנון מקגי מציין:

הוא לא אומר להם להתחיל לאכול אותו ולשתות את דמו! מה שהוא מתכוון לומר זה שהוא ימסור את חייו...ישפוך את דמו בצלב וייתן את חייו. ישועה היא על ידי הכרתו וקבלתו בדרך אינטימית ביותר (שם, עמ' 407).

בתחילת הבשורה על פי יוחנן אנו קוראים:

"אך אלה אשר קיבלוהו, להם נתן כוח להיות בני אלוהים..." (יוחנן א' 12).

המילים האלה "תאכלו את בשרי ושתיתם את דמי" הן תמונות של "קבלת" המשיח (יוחנן א' 12). המקרא אומר לנו להאמין בו, לבוא אליו, לבטוח בו, לקבל אותו, לאכול את בשרו ולשתות את דמו. אלה הם ביטויים אנושיים להסביר שעליך ליצור קשר עם ישוע המשיח באופן אישי כדי להיוושע. אתה חייב שתהיה לך מערכת יחסים חיה עימו! "האמינו באדון ישוע המשיח, ותיוושעו" (מעה"ש ט"ו 31).

שימו לב שישוע אמר, "מי שיאכל את בשרי, וגם ישתה את דמי, יש לו חיי נצח" (יוחנן ו' 54). הוא מבחין בברור בין מותו לבין דמו בפסוק זה.

בתוך המקרא ללימוד ע"ש מקארתור, ג'ון מקארתור חוזר על השגיאה שדם המשיח זה ביטוי תחליפי למותו. בהערת שוליים מספר 44, בעמוד 190 של הטפה לאומה גוססת, ד"ר קאגאן ואני מפרטים 8 ציטוטים בתוך מקרא ללימוד ע"ש מקארתור, בהם ד"ר מקארתור אומר שהדם זה לא יותר ממילה אחרת בשביל מות המשיח. מקארתור אומר, "דם זה מילה תחלופית למוות" (עמ' 1911, המקרא ללימוד ע"ש מקארתור). אבל ד"ר מקארתור טועה. "דם" זה לא "מילה חלופית למוות ביוחנן ו' 53-56. ברור ביוחנן ו' 54 שמות בשרו ודמו הם שני דברים שונים, "מי שיאכל את בשרי וגם ישתה את דמי, יש לו חיי נצח" (יוחנן ו' 54). חובה שיהיה לך את מות המשיח לשלם על העונש לחטאיך (רומים ה' 10). אך צריך שיהיה לך גם את דם המשיח להנתקות מחטא (ראשונה ליוחנן א' 7). "אם לא תאכלו את בשר בן האדם, וגם שתיתם את דמו, אין בקרבכם חיים" (יוחנן ו' 53). אתה חייב לשלם על חטאיך על ידי מותו, וגם עליך לרחוץ את חטאיך ורחצת אותם בדמו!

בעמוד 237 של פרשנות לברית החדשה ע"ש מקארתור על עברים (שיקגו: דפוס מודי, 1983), ד"ר מקארתור אמר, "זה לא היה דמו הפיזי של ישוע אשר מושיע אותנו. הדם הפיזי של המשיח, בעצמו, איננו מנקה ממני חטא." יש כאן סתירה ישירה של ראשונה ליוחנן א' 7,

"הדם של ישוע המשיח בנו מנקה אותנו מכל חטא."

אבותינו השיבו לליברלים לגבי דם המשיח. ליברלים כמו הארי אמרסון פוסדיק הכחישו את הדם, כאשר אבותינו המאמינים במקרא, כמו ד"ר ר"א טורי וד"ר ג' גרשם מאכן, הכריזו והגנו על הדם. למה נושא זה הועלה מחדש על ידי ד"ר מקארתור? אלה הם ימים בהם נוצרים שמאמינים במקרא צריכים לעמוד שוב לשם "הספר, הדם, והתקוה המבורכת." זה גרוע שנשב בשקט כאשר דם המשיח מוכחש כמו שיכול היה לקרות אם ר"א טורי או ג' גרשם מאכן היו שוקטים כשהליברלים תקפו את הדם בתקופתם. המקרא עדיין אומר:

"הדם של ישוע המשיח בנו מנקה אותנו מכל חטא" (ראשונה ליוחנן א' 7).

עכשיו חשבו על מה שישוע אמר כאשר כונן את סעודת האדון:

"וייקח את הכוס, בירך, מסר להם, ואמר, שתו-נא כולכם, כי זהו דמי של הברית החדשה, אשר נשפך לשם סליחת חטאים" (מתי כ"ו 27-28).

חוט השני לוקח אותנו אל סעודת האדון, כשאנו עוקבים אחר החוט הזה בצבע אדום-דם לאורך המקרא.

פאולוס נותן לנו שני מרכיבים לסעודת האדון בראשונה לקורינתים י"א 23-26. הוא אומר לנו שישוע אמר, "קחו ואכלו: זהו גופי אשר נשבר בעדכם: עשו זאת לזכרי" (י"א 24). אחר כך נאמר לנו, "באופן דומה לקח גם את הכוס, כאשר שתה אמר זהו כוס הברית החדשה בדמי: עשו זאת ככל שאתם שותים זאת, לזכרי" (י"א 25).

פסוקים אלה אומרים לנו שני דברים. ראשית, סעודת האדון נעשתה "לזכר" מה שישוע עשה בצלב. זה לא מאציל עלינו חסד כמו שאומרים הכתולים. אלא זה נעשה "לזכרי." שנית, ישנם שני מרכיבי סעודת האדון, להזכיר לנו את מות גוף המשיח, ושנית, להזכיר לנו את דמו. ישנם שני מרכיבים בסעודת האדון. ד"ר ג'ון מקארתור אמר:

אני מאמין שלדבר על דם המשיח, כשנשפך על הצלב, זה בדיוק כמו להתייחס למותו. לא מדובר בשני מרכיבים כמו שאנשים מסוימים מנסים ללמד (ראו להטיף אל אומה גוססת מאת ר"ל היימרס, הבן וקריסטופר קאגן בשביל ההפניה, עמ' 173).

אבל סעודת האדון מראה בברור שד"ר מקארתור טועה. כל פעם שאנחנו עושים את סעודת האדון אנו רואים בברור שהוא טועה. הלחם מזכיר לנו את מות המשיח. הכוס מזכירה לנו את דם המשיח. אלה כן שני מרכיבים שונים במקרא (מתי כ"ו 27-28; ראשונה לקוריתנים י"א 23-25). חוט השני מופיע לאורך לימודי המשיח בעצמו על סעודת האדון. סעודת האדון מראה לנו שישועה באה על ידי מותו של ישוע, אך "לא בבלי דם" (עברים ט' 7).

אם קראת את מה שכתבתי תשים לב שלא תקפתי את ג'ון מקארתור. לא תקפתי אותו כלל כבן אדם. סך הכל השבתי לרעיונותיו בנוגע לדם, אשר הוא מפיץ מספר שנים. זה לא מעשה רע אם אני מתקן דוקטרינת כזב, במיוחד לגבי דוקטרינות יסודיות כמו דם המשיח. כל רועה קהילה באמריקה כדאי לו לוודא שהוא מלמד את אנשיו דוקטרינה תקינה. כל רועה קהילה צריך לוודא שהוא מתקן דוקטרינות כזב לגבי נושאים בסיסיים כמו הדם. זה לא נגד הכתובים או נגד אהבה לוודא שאנשים מבינים את מה שהמקרא אומר על דם המשיח, ולתקן את אלה אשר מציגים לשווא את דם המשיח.

3. שלישית, הדם בלימודי השליחים.

נותר לי מספיק זמן רק לפרט מעט מהמקומות בהם השליחים דיברו על דם המשיח. אנו קוראים על חשיבות הדם ברומים ג' 24-25 וברומים ה' 9. אנו קוראים על הדם בראשונה לקורינתים י' 16; בגלטים ו' 14; באפסים א' 7; ב' 13; בקולוסים א' 20; בעברים ט' 12; ט' 14; י' 19; י"ב 24; י"ג 12-13; וגם י"ג 20. אנו קוראים על דם המשיח בראשונה לפטרוס א' 2, וגם א' 18-19; ובראשונה ליוחנן א' 7. בספר התגלות דם המשיח נזכר הרבה פעמים, בהתגלות א' 5; ה' 8-9; ז' 14; וגם י"ב 11. רחב הזונה קשרה "את חוט השני בחלון" (יהושע ב' 21). חוט השנה הזה הולך מקצה אחד של המקרא עד השני – לאמור לנו על דמו היקר של ישוע המשיח – אשר רוחץ חטא.

אני סוגר את הדרשה הזאת בציטוט מספר התגלות, הספר האחרון במקרא:

"אשר אהב אותנו ובדמו גאלנו מחטאתינו" (התגלות א' 5).

בדרשה המפורסמת על הנושא הזה, ד"ר ו"א קריסוול אמר, "זהו חוט השני של גאולה אשר התחיל בדם לכסות בגן עדן ובסוף השיא בהמון שנרחץ בדם לפני כס הכבוד של אלוהים" (ד"ר ו"א קריסוול, "חוט השני של הגאולה," עמ' 16, המקרא ללימוד ע"ש קריסוול, אלה אשר בשמים יוושעו, אך "לא בבלי דם" (עברים ט' 7).

ואני שואל אתכם הבוקר, "האם אתה נרחצת מהחטאים שלך על ידי דמו של ישוע?"

האם היתה אצל ישוע בשביל כוח הרחיצה? האם נרחצת בדמו של השה?
האם בטחת לחלוטין בחסדו בשעה הזאת? האם נרחצת בדמו של השה?
האם נרחצת בדם, בדמו של השה אשר מנקה את הנפש?
האם בגדיך נקיים? האם הלבינו כשלג?
האם נרחצת בדמו של השה?
   ("האם נרחצת בדם?" מאת אלישע א' הופמן, 1839-1929).

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה: יהושע ב' 8-21; ו' 17, 20, ב' 21.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"יש מעיין" מאת וויליאם קוופר (1731-1800).
"האם נרחצת בדם?" מאת אלישע א' הופמן (1839-1929).

מתאר

חוט השני במקרא

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן.

"את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון" (יהושע ב' 18).

(עברים י"א 31)

I.   ראשית, הדם מופיע בתנ"ך
1.  אדם וחווה, בראשית ג' 21; עברים ט' 7.
2.  קין והבל, בראשית ד' 2-5; עברים ט' 22.
3.  נוח, בראשית ח' 20-21.
4.  אברהם, בראשית י"ב 1-3; בראשית כ"ב 7, 2, 12-13; יוחנן א' 29.
5.  משה בפסח, שמות י"ב 7, 13.
6.  משה בסיני, שמות ל"א 18; כ"ד 8.
7.  משה בהלכות כשרות, ויקרא י"ז 11; עברים י' 4; עברים י' 19.

II.  שנית, הדם שתיאר ישוע המשיח.
1.  בנאום "לחם החיים," יוחנן ו' 53-56; יוחנן א' 12; מעה"ש ט"ז 31; רומים ה' 10; ראשונה ליוחנן א' 7.
2.   ביסוד סעודת האדון, מתי כ"ו 27-28; ראשונה לקורינתים י"א 23-26.

III. שלישית, הדם בלימודי השליחים, רומים ג' 24-25;
רומים ה' 9; ראשונה לקורינתים י' 16; גלטים ו' 14;
אפסים א' 7; אפסים ב' 13; קולוסים א' 20; עברים ט' 12;
עברים ט' 14; עברים י' 19; עברים י"ב 24; עברים י"ג 12-13;
עברים י"ג 20; ראשונה לפטרוס א' 2; ראשונה לפטרוס א' 18-19;
ראשונה ליוחנן א' 7; התגלות א' 5; התגלות ה' 8-9; התגלות ז' 14;
התגלות י"ב 11; יהושע ב' 21.