הקהילה באפסוס הייתה קהילה גדולה. זו הייתה קהילה טובה. זו הייתה קהילה פונדמנטליסטית ששנאה לימודי שקר, אך היה בה פגם אחד. הקהילה הזו הפכה שאננה. הם שילמו על הבניין שלהם. האנשים נעשו טובים למדי. היה להם מספיק כסף. הם לא היו זקוקים לדבר. אך המשיח אמר שיש לו דבר אחד נגדם. הם עזבו את אהבתם הראשונה. הוא קרא להם לחזור בתשובה. הוא קרא להם לחזור ולמצוא את האהבה והקנאה לאלוהים שהם איבדו במהלך השנים. אם יסרבו, המשיח הזהיר אותם מפני משפט שיגיע. הקהילה הייתה כמו מנורה. היא הפיצה אור בעולם החשוך. ועדיין, אם הקהילה לא תחזור בתשובה, המשיח אמר, "הנני בא עלייך מהר והדפתי מנורתך ממקומה, אם לא תשוב". ואז המשיח אמר, "מי אשר אוזן לו ישמע את אשר הרוח אומר לקהילות. המנצח אתן לו לאכול מעץ החיים אשר בתוך גן אלוהים" (חזון יוחנן ב' 7). אך הקהילה לא חזרה בתשובה ולא חוותה מספיק תחייה כדי לשמור על עצמה חיה. הקהילה הזו, שהייתה גדולה פעם, נהרסה על ידי צבא רומא, תחת הקיסר דומינטיאנוס לקראת סוף המאה הראשונה. לאחר מכן נבנה מבנה אחר לקהילה, אך כל העיר נהרסה לבסוף על ידי המוסלמים.

האם אני צריך להחיל את זה על הקהילה שלנו? בתחילה, הקהילה של האפסיים הייתה מלאת חיים ואהבה משיחית. היא הייתה קהילה חיה ואוהבת. היא הייתה כפי שהקהילה שלנו הייתה פעם. הקהילה שלנו התפלגה. אבל תמיד היו התפלגויות על רקע של מסירות ומחויבות. אלו שעזבו תמיד עזבו כיוון שלא רצו להיות משיחיים רציניים. בכל פעם שניסיתי לשכנע אותן לחזור לאהוב את המשיח, הקבוצות הללו עזבו. הם מעולם לא עזבו כי לימדתי לימוד שקר. הם תמיד עזבו כי הם לא רצו תחייה. הם לא רצו להיות תלמידי המשיח. ריצ'ארד אוליבס גרם לפילוג הגדול ביותר. הוא אמר שהסמכתו של ישוע את תלמידיו לבשר את הבשורה ולעשות תלמידים בגויים הייתה רק עבור השליחים, שאף אחד אחר לא צריך לבשר לאנשים אובדים. זו הייתה התלונה הראשונה שלו. הוא שנא באופן מילולי את דברי ישוע, "אך דרשו בראשונה את מלכות אלוהים ואת צדקתו ונוסף לכם כל אלה" (מתי ו' 33). הוא אמר לאנשים לדרוש הצלחה וכסף ולא את מלכות האלוהים. אני המשכתי להטיף לאנשים להשקיע את חייהם בבישור לאנשים אובדים ובתפילה. שלוש מאות איש הלכו בעקבותיו. רק 15 נשארו. האנשים שלנו שמרו את המשיח במרכז והצליחו הרבה יותר מהאנשים הללו! הרבה יותר! כמעט כל הילדים שלנו סיימו קולג׳. לרוב האנשים מהקהילה המקורית שלנו יש בית או דירה. אנשיו התפזרו לארבע רוחות השמיים. אצלנו היו מעט מאד גירושים. אנשיו לא יכלו לחכות להתגרש אחד מהשני! אז מי היה טוב יותר בסוף? כמובן, סבלנו כדי לשלם על הבניין שלנו. אך זה הפך אותנו לתלמידים חזקים יותר של ישוע. הקבוצה הקטנה שלו הפכה מהר מאוד לקבוצה חלשה של אוונגליקלים חדשים. אנחנו סבלנו מעט עבור ישוע ובורכנו. הם רדפו אחרי דברים של העולם ואחרי כסף ונהרסו על ידי השטן! ישוע אמר, "לא תוכלו עבוד את האלוהים ואת הממון" (מתי ו' 24). האדון צדק והם טעו! "אני בחרתי ללכת אחרי ישוע." עמדו ושירו זאת!

החלטתי ללכת אחרי ישוע;
החלטתי ללכת אחרי ישוע;
החלטתי ללכת אחרי ישוע;
אין דרך חזרה, אין דרך חזרה.

הצלב מלפני, העולם מאחוריי.
הצלב מלפני, העולם מאחוריי.
הצלב מלפני, העולם מאחוריי.
אין דרך חזרה, אין דרך חזרה.
("החלטתי ללכת אחרי ישוע", מיוחס להינדי שחזר בתשובה, המאה ה-19).

אמן! אתם יכולים לשבת.

אך משהו נורא קרה לקהילת האפסיים. ישוע אמר להם,

"אך יש לי עליך כי נטשת את אהבתך הראשונה"
 (חזון יוחנן ב' 4).

הוא לא אמר שהם "נפלו" מאהבתם הראשונה. הוא אמר שהם "נטשו" את אהבתם הראשונה.

"אך יש לי עליך כי נטשת את אהבתך הראשונה"
 (חזון יוחנן ב' 4).

ד"ר ג'ון פ. וולוורד הסביר את הסיבה לכך. הוא אמר,

"קהילת האפסיים הייתה עכשיו דור שני של משיחיים".

האם אני צריך להגיד עוד משהו? "הקהילה הייתה עכשיו דור שני״. זה אומר הכול! ואז ד"ר וולוורד אמר, אהבת אלוהים שאפיינה את הדור הראשון הייתה חסרה" (ד"ר ג'ון פ. וולוורד, ההתגלות של ישוע המשיח, הוצאת מודי, 1973, עמ' 56).

אנשים צעירים, אתם הדור השני של הקהילה שלנו! אתם לא חלק מ"ה-39", מהאנשים שהצילו את בניין הקהילה הזה. הם הדור הראשון, לא אתם! ד"ר צ'אן סיפר איך הדור הראשון, "ה-39", אהבו ושירתו את המשיח. הוא הגיע לקהילתנו כנער. הוא אמר,

כאשר בטחתי במשיח חיי השתנו לנצח, חטאיי נרחצו בדמו, והקהילה הפכה להיות בית שני! התחלתי מיד להקדיש את חיי לעבודת המשיח. ד"ר היימרס הטיף כל הזמן שעלינו להיות תלמידים של ישוע, לשים [את המשיח] ואת הקהילה בעדיפות הראשונה, להתכחש לעצמנו, ולבשר לאנשים אובדים. הוא הטיף נגד "אנטינומיניזם" – להיות "משיחיים" חסרי ערכים. ידעתי שמה שהטיף היה אמת. זה היה עבורי! ...התפללנו ושרנו יחד. יש לי זיכרונות נפלאים מהזמנים הללו. בישרנו מספר פעמים בשבוע. מילאנו את כל האודיטוריום. אני בישרתי לג'ודי קייגן, מליסה סנדרס ווויני יונג שהפכה לאשתי. אלוהים עזר לי להביא אותם לאמונה מבישור בקמפוס של יו. סי. אל. איי...גברת היימרס, [כנערה] הקדישה את חייה לשירות בקהילה ללא כל תמורה. הכרתי אותה כשבאה לראשונה לקהילה כאשר היינו שנינו אנשים צעירים. הייתה לה אז, ויש עד היום, אהבה מתמשכת למשיח ותשוקה לבשר לאנשים אובדים... היא המשיכה לעשות עבודה של שני אנשים בקהילתנו, אפילו לפני שסיימה תיכון... עכשיו היא עובדת רק עם צעירים סיניים ונערות אסיאתיות אחרות... היא המשרתת הכי אפקטיבית בשירות חוצה-גזע שהכרתי אי פעם (כנגד כל הסיכויים).

אליאנה הייתה חולה לאחרונה, אך מעולם לא הפסידה מפגש תפילה אחד או את שיחות הבישור בימי רביעי וחמישי בערב – כדי להביא אנשים אובדים לשמוע את הבשורה. אישה גדולה נוספת היא גברת סלזר. היא כמו אימא תרזה על סטרואידים! היא קדושה בפטיסטית!

אנשים צעירים, אל תתנו לקהילה שלנו לרדת כמו שהדור השני של האפסיים נתנו! אתם העתיד של הקהילה שלנו! בבקשה – אל תעזבו את אהבתכם הראשונה לישוע!

ועכשיו, אם כן, הסתכלו בהתגלות ב' 3. זה בעמוד 1332 בתנ"ך הלימוד של סקופילד.

"ואתה נשאת הרבה ויש לך סבלנות ולמען שמי לא יעפת" (חזון יוחנן ב' 3).

תרגום מודרני מתרגם זאת כך, "שקדתם וסבלתם קשיים עבור שמי, ולא התעייפתם" (NIV). שימו לב שזה מתאר את מה שהם עשו בעבר – נשאתם. סבלתם קשיים, ולא התעייפתם. זה תיאור של מה שהם עשו בעבר.

ד"ר וולוורד אמר, "הקהילה הייתה עכשיו בדור השני של המשיחיים... אהבת אלוהים שאפיינה את הדור הראשון הייתה חסרה. ההתקררות הזו של הלב... הייתה סימן מבשר סכנה של אפאטיות רוחנית [חוסר נלהבות] שלאחר מכן מחקה את כל העדות המשיחית ב[קהילה] החשובה הזו. זה תמיד היה כך בהיסטוריה של הקהילה: קודם כל התקררות של אהבה רוחנית, אחר כך אהבת אלוהים הוחלפה באהבת דברי העולם... ולזה התלוותה עזיבת האמונה ואיבוד של עדות אפקטיבית" (וולוורד, המקור הנ"ל)

אני משוכנע שזה קורה בקהילה שלנו. הדור השני של הקהילה שלנו היה הרבה יותר קר וחסרה לו ההתלהבות של הדור הראשון. ד"ר צ'אן, מר גריפית', ד"ר ג'ודי קייגן, גברת היימרס – האנשים המקוריים שהגיעו לקהילה שלנו ב-1970 – הם היו חיים, מלאי קנאה לאלוהים, מלאי אהבה והתחברות עמוקה – ומחויבות עמוקה למשיח. במילים אחרות, הם היו הרבה יותר כמו הדור הראשון של המשיחיים בקהילת האפסיים.

אבל החום והקנאה לאלוהים לא עברו לרוב ילדי הקהילה – אלו שגדלו בדור השני. הדור השני היו כאן במשך כל חייהם. הם חוו את התנודות. הם הגיעו לפגישות התפילה, אבל הם לא התפללו כלל, או שהם התפללו תפילות יבשות ללא קנאה לאלוהים. "האהבה שאפיינה את הדור הראשון הייתה חסרה לרוב בחייהם". רק ג'ון קייגן היה יוצא דופן והיה כמו הדור הראשון. זה היה בגלל שהוא חווה חזרה בתשובה ששינתה את חייו וגרמה לאהבה וקנאה לאלוהים כמו שהייתה לדור הישן. אם הוא לא היה אתלט ומנהיג מטבעו, הוא היה מתערבב עם שאר ילדי הקהילה הקרים. כמה מבני גילו עזבו את הקהילה. אחרים היו קרים וציניים. כמה מהם עדיין כאלו. אפילו ג'ון עצמו תוהה לעיתים, ושואל מדוע ילדי הדור שלו היו כל כך קרים ונמשכים אחרי העולם.

בנקודה זו הבנתי שאנחנו חייבים תחייה. הדור השני לעולם לא יצליח לשמור על הקהילה שלנו מלאת חיים, מלאת אהבה וגבורה, אלמלא הם ישתנו על ידי חוויה אמתית עם המשיח דרך חזרה עוצמתית בתשובה. אבל רוב הדור השני מרדו או עזבו את הקהילה, או התקבעו בציניות קרה. חלק מאלו דחו את המשיח. אפילו שהם נשארו, הם סירבו לחזור בתשובה. כמה מהם אפילו התחילו לחשוב שחזרה בתשובה אינה אמיתית. אחרים דרשו שינוי פנימי כדי להוכיח שהמשיח אמיתי.

אחד אחד התעמתנו איתם עד שהם חזרו בתשובה באמת או עזבו את הקהילה. לבסוף, רובם חזרו בתשובה – למרות שיש להם עוד מאבק גדול להפוך להיות כמו הדור הראשון. כדי לעשות זאת הם צריכים "לזכור איפה אי מזה נפלו." בדומה לג'ון קייגן, עליהם לגלות שהאמונה שלהם הייתה מתה לעומת האמונה של "השלושים ותשעה" – הוריהם והדור הישן. דבר שני, הם צריכים "לשוב ולעשות את מעשיהם הראשונים". הם צריכים שינוי במחשבותיהם ובליבם. הם צריכים לחזור בתשובה אמיתית (מעשיהם הראשונים). תודה לאל שחלק מהם עשו זאת – כמו איימי ואייקו, כמו פיליפ וטימותי, כמו ווזלי ונוח – ועוד אחרים.

ואז אלוהים התחיל לשלוח לנו תחייה! תודה לאל, הוא היה יכול סוף סוף לבטוח בנו מספיק לשלוח למטה את רוחו. בחודשים האחרונים כ-20 אנשים חדשים באו ונושעו. האספות הללו המשיכו להוריד לקרקע אנשים צעירים חדשים לאמונה!

עכשיו ג'ון קייגן אמר ש"תחייה היא החתיכה הבאה של הפאזל". הקהילה שלנו חייבת להדגיש תחייה שוב ושוב, אחרת לא נוכל לראות אנשים קנאים לאלוהים חוזרים בתשובה כמו חברי הקהילה המקוריים. בקהילה של האפסיים הם היו זקוקים לכך – והקהילה שלנו זקוקה לכך היום. זה נקרא "תחייה כדי לשרוד!"

אחים ואחיות, עלינו להתוודות את חטאינו שוב ושוב ולהתפלל לעוד מנוכחות אלוהים שתרד עלינו גל אחרי גל ותביא תחייה בקרבנו. עשו זאת! עשו זאת! עשו זאת! עמדו ושירו את שיר מספר 15, "אחיה עבורו".

חיי, אהבתי, אתן לך, אתה שה האלוהים שמת עבורי;
   הלוואי שתמיד אהיה נאמן, מושיעי ואלוהיי!
אחיה עבור זה שמת עבורי, כמה מספקים חיי יהיו!
   אחיה עבור זה שמת עבורי, מושיעי ואלוהיי!

כעת אני מאמין שקיבלת, כי מתת כדי שאוכל לחיות,
   ומעתה ואילך אבטח בך, מושיעי ואלוהיי!
אחיה עבור זה שמת עבורי, כמה מספקים חיי יהיו!
   אחיה עבור זה שמת עבורי, מושיעי ואלוהי!

אתה שמתת בגולגותא, כדי להושיע את נפשי ולהפוך אותי חופשי,
   אשימך במרכז חיי, מושיעי ואלוהיי!
אחיה עבור זה שמת עבורי, כמה מספקים חיי יהיו!
    אחיה עבור זה שמת עבורי, מושיעי ואלוהי!
("אחיה עבורו" מאת ראלף א. האדסון, 1843-1901; נערך על ידי רועה הקהילה).

עכשיו שירו את שיר 19, "הנה אהבה".

הנה אהבה, עצומה כמו האוקיינוס, חסד כמו המבול,
   כאשר שר החיים, כפרתנו, שפך עבורנו את דמו היקר.
מי לא יזכור את אהבתו? מי יכול להפסיק לשיר את תהילתו?
   אי אפשר לשכוח אותו לעולם, גם לא בנצח בשמיים.

על הר הצליבה, מעיינות עמוקים ורחבים נבקעים;
   דרך שערי הרחמים של אלוהים זורמת גאות עצומה ומלאת חסד.
חסד ואהבה, כמו נהרות עצומים, נשפכים תמיד מלמעלה,
   והשלום האלוהי וצדק מושלם נושקים באהבה לעולם אשם.

תן לי לקבל את כל אהבתך, לאהוב אותך בכל ימי;  
   תן לי לבקש רק את מלכותך ושחיי יהיו הלל לך;
רק אתה תהיה כבודי, שום דבר אחר מהעולם שאני רואה.
   טיהרת אותי וקידשת אותי, ובמו ידיך שחררת אותי.

באמת שלך כיוונת אותי, ברוחך דרך העולם שלך;
   ובחסד שלך כל צרכיי מתמלאים, כאשר אני בוטח בך, אדון.
כל המלוא שאתה שופך, אהבתך הגדולה וגבורתך
   ללא מידה, מלא וללא גבולות, מושכים את ליבי לך.
("הנה אהבה, עצומה כמו האוקיינוס" מאת וויליאם ריס, 1802-1883).

ד"ר צ'אן, בבקשה הדרך אותנו בתפילה ובהודיה.

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג׳מין קינקייד גריפית׳:
״ישוע הוא השם המתוק ביותר שאני מכיר" (מאת ללה לונג, 1924).