Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-39 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.


שתי סיבות לכך שקהילות בארה״ב ובמערב לא חוות תחיה

THE TWO REASONS WHY THE CHURCHES IN AMERICA
AND THE WEST DON’T EXPERIENCE REVIVAL
(Hebrew)

מאת ד״ר ר. ל. היימרס, הבן
.by Dr. R. L. Hymers, Jr

דרשה זו ניתנה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
בערב יום אדוני, ה-25 בספטמבר, 2016
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Evening, September 25, 2016

היום בערב אני מתכוון לדבר על שתי הסיבות העיקריות לכך שאין תחיה בקהילות בארה״ב ובעולם המערבי. כשאני אומר ״תחיה״, אני מתכוון לתחיות הקלאסיות במאות ה-18 ובמחצית הראשונה של ה-19 שאנחנו קוראים עליהן. אני לא מתייחס למה-שמכונה ה״תחיות״ של האוונגליקלים והפנטקוסטלים החדשים במאה ה-20 ובחלק הראשון של המאה ה-21, שבה אנחנו חיים.

פתחו בבקשה את התנ״כים שלכם בשניה לטימותיוס ג׳ 1 (עמוד 1280 בתנ״ך הלימוד של סקופילד). אני רוצה שתקראו איתי את שבעת הפסוקים הראשונים של הפרק הזה.

״וזאת תדע כי באחרית הימים יבואו עתים קשות. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם, ואוהבי בצע, ומתהללים, וגאים, ומגדפים, וממרים באבותם, וכפויי טובה, ולא חסידים. חסרי אהבה, ובוגדים, ומלשינים, וזוללים, ואכזרים, ושונאי טוב, ומוסרים, ופוחזים, וגבהי-רוח, ואוהבי עדנים ולא אלוהים. ואשר דמות חסידות להם, ומכחשים בכוחה, ואתה סור מאלה. כי מהם המתגנבים אל הבתים, ושובים נערות טעונות חטאים ונתעות בתאוות שונות. הלומדות תמיד, ולעולם אינן יכולות לבוא לידיעת האמת״ (השניה לטימותיוס ג׳ 1-7).

וכעת בואו נקרא את פסוק 13.

״ואנשים רעים וקוסמים יוסיפו סרה להיות מתעים ונתעים״ (השניה לטימותיוס ג׳ 13).

הפסוקים האלה מתארים לנו כפירה גדולה שתהיה בקהילות ב״אחרית הימים״ (ג׳ 1). פסוקים 2 עד 4 מתארים את המצב הכופר של רב מי-שמכונים בתקופתנו ״משיחיים״. פסוק 5 נותן לנו את הסיבה לכך שה״משיחיים״ השקריים האלה כל כך מרושעים ומרדנים.

״אשר דמות חסידות להם ומכחשים בכוחה״ (השניה לטימותיוס ג׳ 5).

לפני שאתחיל להסביר את הפסוק הזה, אתן לכם קצת ממה שד״ר ג׳. ורנון מקג׳י אמר על הקטע הזה. ד״ר מקג׳י אמר בנוגע ל״אחרית הימים״ מפסוק 1, ״׳אחרית הימים׳ הוא מושג טכני שמשמש... לתיאור ימיה האחרונים של הקהילה״. בנוגע לפסוקים 2 עד 4 ד״ר מקג׳י אמר, ״ניתנו לנו פה 19 תיאורים...זו קבוצה מכוערת... הם משקפים נאמנה את שקורה בקהילה באחרית הימים״ (ד״ר ג׳. ורנון מקג׳י, דרך התנ״ך, הערות על השניה לטימותיוס, פרק ג׳). בהמשך ד״ר מקג׳י הסביר את פסוק 5, ״אשר דמות חסידות להם ומכחשים בכוחה...״ ד״ר מקג׳י אמר, ״אשר דמות חסידות להם ומכחשים בכוחה! הם מקיימים את מנהגי הדת אבל חסרים את החיים והמציאות״ (שם). ל״משיחיים״ האלה יש ״דמות חסידות״ – כלומר להם מראה חיצוני, אבל הם מכחשים בכוחה. זה אומר שהם מעולם לא באמת נושעו בכוח אלוהים ובדם המשיח. זה מסביר למה פסוק 7 נכון למרבית האוונגליקלים היום. הם ״לומדים תמיד, ולעולם אינם יכולים לבוא לידיעת האמת״. הערב יושבים כאן כמה אנשים כאלה!

הם יכולים ללמוד תנ״ך במשך עשרות שנים, אבל לעולם לא להיוושע. ד״ר צ׳ארלס צ׳ ריירי אמר שזה אומר ש״הם אף פעם לא מצליחים להגיע לידיעת המשיח ברמה שתביא לישועתם״ (תנ״ך הלימוד של ריירי; הערה על פסוק 7). מליוני אוונגליקלים נמצאים היום במצב הזה. בראשונה לקורינתים ב׳ 14 הם מתוארים כ״האדם הטבעי [הלא-נושע] איננו מקבל את דברי רוח אלוהים... ולא יוכל להבינם, באשר המה נדונים בדרך הרוח״. עכשיו אתן לכם שתי סיבות למה לא הייתה תחיה משמעותית בארה״ב ובעולם המערבי מזה למעלה מ-140 שנה.

I. דבר ראשון, לא הייתה תחיה משמעותית מזה למעלה מ-140 שנה, בגלל שאנחנו מטבילים רק אנשים אובדים!

מליוני אוונגליקלים מעולם לא נושעו בגלל שהוטעו על ידי ה״דסיז׳יוניזם״ שהוכנס לקהילות על ידי צ׳ארלס ג׳. פיני. הלימוד שלו נכנס לקהילות חזק כל כך, שמליונים חושבים שהם נושעו בגלל שהם ״קיבלו החלטה״, אמרו את המילים של ״תפילת החוטא״, או האמינו בפסוק מהתנ״ך. אבל הם לא נושעו באמצעות פעולת רוח הקודש. הדבר הראשון שרוח אלוהים עושה זה להביא את החוטא תחת תוכחת חטא. ביוחנן ט״ז 8, 9 כתוב, ״והיה כי [רוח הקודש] יבוא, והוכיח את העולם על דבר החטא... על החטא כי לא האמינו בי״. אם האדם החוטא לא יקבל תוכחה עמוקה על חטאיו, הוא לעולם לא יראה את הצורך האמיתי שלו במשיח, בקורבן שלו על הצלב ובצורך שלו להיטהר בדם המשיח. פעמים רבות אנחנו רואים אנשים שאומרים שהם רוצים להיוושע, אבל בגלל שהם מעולם לא קיבלו תוכחה על חטאיהם, הם לעולם לא יוכלו לבטוח במשיח.

הדבר השני שרוח הקודש עושה זה לפאר את המשיח. ישוע אמר, ״הוא יפארני, כי משלי ייקח, ויגיד לכם״ (יוחנן ט״ז 14), או כפי שישוע אמר ביוחנן ט״ו 26, שרוח הקודש ״יעיד עלי״. אחרי שיעבור תוכחת חטא, ורק אז, רוח הקודש תראה לחוטא שישוע לבדו יכול לסלוח לו על חטאו. הפעולה הסופית בתחיה היא של אלוהים שמושך את החוטא למשיח. ישוע אמר, ״לא יוכל איש לבוא אלי, בלתי אם ימשכהו אבי אשר שלחני...״ (יוחנן ו׳ 44). מי שאומר, ״איך אני מגיע למשיח?״ לא מבין שקודם כל הוא חייב לעבור תוכחת חטא, לראות במשיח את תקוותו היחידה לישועה מחטא ואז להימשך למשיח. כל מה שקורה בתחיה נשען על כוח אלוהים. התלמידים שאלו את המשיח, ״מי אפוא יוכל להיוושע?״ ישוע ענה, ״מבני אדם תפלא זאת, אך לא מאלוהים״ (מרקוס י׳ 26, 27).

בחזרות בתשובה הקלאסיות אצל הפרוטסטנטים, הדבר הראשון שקורה זה תוכחת חטא עמוקה שמובילה את החוטא למצב שבו הוא מחפש נואשות דרך להושיע את עצמו. אז החוטא מתחיל לראות במשיח את תקוותו היחידה, ובא למשיח כאשר אלוהים מושך אותו אל המושיע. כמובן שכל זה לא מקובל ב״דסיז׳יוניזם״ המודרני. היום כל מה שצריך זה לומר כמה מילות תפילה, או לבוא קדימה בקהילה. פעולת אלוהים בליבו של האדם נזנחה לחלוטין. זו הסיבה הראשונה שאין לנו תחיה.

ג׳ון קייגן הוא בחור צעיר בקהילה שלנו, שרוצה להיכנס לשירות. הוא נושע בגיל 15. אני אספר כאן את כל העדות שלו, משתי סיבות. הראשונה, בגלל שזו ישועה מושלמת ״של פעם״, מהסוג שהיה קיים לפני שפיני הפך את החזרה בתשובה להחלטה גרידא, מהסוג שאנחנו זקוקים לו נואשות היום. השניה, שסטודנט אחד שבמשך למעלה משנתיים התנגד למשיח, נושע ביום ראשון שעבר, אחרי ששמע אותי מקריא אותה. אני מכיר מאוד מעט עדויות שממש גרמו למישהו להיוושע. אז הנה העדות על חזרתו בתשובה של ג׳ון קייגן.

      אני זוכר את הרגע של ישועתי באופן כל כך בהיר ואינטימי, שמילים פשוט אינן מספיקות כדי לתאר את השינוי הגדול שהמשיח עשה. לפני החזרה שלי בתשובה, הייתי מלא בכעס ובשנאה. התגאיתי בחטאיי, נהניתי לגרום כאב לאנשים, וראיתי את עצמי נמנה עם אלה ששונאים את אלוהים; בשבילי, החטא לא היה איזושהי ״טעות״ שצריך להצטער עליה. זה היה משהו שעשיתי בכוונה תחילה. אלוהים התחיל לפעול בי בדרכים שמעולם לא ציפיתי, בשעה שהעולם סביבי החל להתפורר. השבועות שקדמו לישועה שלי הרגישו כמו גסיסה: לא ישנתי, לא יכולתי לחייך, לא הצלחתי למצוא שלום בשום צורה. הקהילה שלנו קיימה אסיפות בישור ואני זוכר בבירור איך לעגתי להם ובזתי לרועה הקהילה שלי ולאבא שלי.
      באותו הזמן רוח הקודש התחילה להוכיח אותי בבירור על חטאיי, אבל בכל מאודי דחיתי את כל המחשבות שהיו לי על אלוהים ועל חזרה בתשובה. לא רציתי לחשוב על זה, אבל לא הצלחתי להפסיק להרגיש מעונה כל כך. בבוקר יום ראשון של ה-21 ביוני 2009 הרגשתי מותש לגמרי. הייתי כבר עייף מכל זה. התחלתי לשנוא את עצמי, לשנוא את החטא שלי ולשנוא את איך שהוא גרם לי להרגיש.
      בזמן שד״ר היימרס נתן דרשה, הגאווה שלי ניסתה לדחות אותה באופן נואש, לא להקשיב, אבל ככל שהוא המשיך ללמד, ממש יכולתי להרגיש את כל החטא שרבץ על נשמתי. ספרתי את השניות עד לסיום המשוער של הדרשה, אבל רועה הקהילה המשיך לדבר, וכל החטאים שלי נראו גרועים יותר ויותר. כבר לא יכולתי לבעוט בדורבנות, הייתי חייב להיוושע! אפילו כשניתנה ההזמנה, התנגדתי, אבל לא יכולתי לשאת את זה יותר. ידעתי שהייתי החוטא הכי גמור שיכולתי להיות ושאלוהים בצדק הרשיע אותי וגזר עלי ללכת לגיהנום. הייתי כל כך עייף מהמאבק, הייתי כל כך עייף מכל מה שהייתי. רועה הקהילה ייעץ לי, ואמר לי לבוא למשיח, אבל לא באתי. אפילו שכל חטאיי עמדו תלויים נגדי, עדיין לא היה לי את ישוע. הרגעים האלה, שבהם הרגשתי שאני לא יכול להיוושע ושנגזר עלי ללכת לגיהנום, היו הרגעים הגרועים ביותר בחיי. ״ניסיתי״ להיוושע, ו״ניסיתי״ לבטוח במשיח, אבל לא הצלחתי, פשוט לא הצלחתי לבוא למשיח בכוח הרצון, וזה גרם לי להרגיש כל כך חסר אונים. יכולתי להרגיש את החטא שלי דוחף אותי מטה לגיהנום, ולמרות זאת עדיין יכולתי גם להרגיש את העיקשות שלי, שעצרה בעד דמעותיי. הייתי תקוע בקונפליקט הזה.
      ואז לפתע באו למוחי מילים מדרשה ששמעתי לפני הרבה שנים, ״היכנעו למשיח! היכנעו למשיח!״ המחשבה שאני צריך להיכנע למשיח כל כך דכדכה אותי, שלמשך פרק זמן שנראה בעיני כנצח לא הצלחתי לעשות את זה. ישוע נתן את חייו בעדי. ישוע האמיתי הלך להיצלב עבורי בשעה שהייתי אויבו ולא נכנעתי לו. המחשבה הזו שברה אותי; הייתי חייב לשחרר הכל. פשוט לא יכולתי יותר להחזיק בעצמי, הייתי חייב את ישוע! ברגע ההוא נכנעתי לו ובאתי לישוע באמונה. ברגע ההוא נראה היה כאילו נתתי לעצמי למות, ואז המשיח נתן לי חיים! לא הייתה מצדי שום פעולה או רצון מתוך מחשבה, אלא רק עם ליבי, פשוט מתוך מנוחה במשיח, הוא הושיע אותי! הוא מחה בדמו את כל חטאיי! ברגע האחד ההוא הפסקתי להתנגד למשיח. זה היה כל כך ברור שכל מה שהייתי צריך לעשות זה לבטוח בו; אני יכול להצביע על הרגע המדויק שבו זה הפסיק להיות אני והיה רק המשיח. הייתי צריך להיכנע! ברגע ההוא לא הייתה שום הרגשה פיזית או אור מסנוור, לא הייתי צריך שום הרגשה, היה לי את המשיח! וכאשר בטחתי במשיח, זה הרגיש כאילו משא החטא שלי ירד ממני. עזבתי את החטא שלי, והסתכלתי על ישוע לבדו! ישוע הושיע אותי.
      כמה שישוע היה צריך לאהוב אותי כדי לסלוח לחוטא הכי לא-ראוי, שגדל בקהילה טובה ועדיין פנה נגדו! נראה שקצרו המילים לתאר את חווית הישועה שלי ואת האהבה שאני חש כלפי המשיח. המשיח נתן את חייו בעדי, ועבור זה אני נותן לו את כל כולי. ישוע ויתר בשבילי על כס מלכותו תמורת צלב, בשעה שאני ירקתי על הקהילה שלו ולעגתי לישועה שלו; אי אוכל אי-פעם להכריז את אהבתו ורחמיו? ישוע לקח ממני את השנאה והכעס ובמקומם נתן לי אהבה. הוא נתן לי יותר מסתם התחלה חדשה – הוא נתן לי חיים חדשים. רק מתוך אמונה אני יודע שישוע מחה את כל חטאיי. אני מוצא את עצמי תוהה איך אוכל לדעת את זה בהיעדר ראיה מדעית, אבל אז אני תמיד מזכיר לעצמי ש״אמונה היא הוכחת הדברים הבלתי-נראים״ ואני מוצא מנוחה בידיעה שאחרי הכל, האמונה שלי נשענת על ישוע. ישוע הוא התשובה היחידה שלי.
      אני כל כך אסיר תודה על החסד שאלוהים נתן לי, על ההזדמנויות הרבות שהוא נתן לי, ועל כך שמשך אותי בחוזקה לבנו, בגלל שלעולם לא הייתי בא לישוע בעצמי. אלה רק מילים, אבל אמונתי נשענת על ישוע, בגלל שהוא שינה אותי. הוא תמיד היה שם, המושיע שלי, המשענת שלי והגואל שלי. אהבתי אליו נראית כל כך קטנה ביחס לאהבתו אלי. לעולם לא אוכל לחיות למענו מספיק זמן או מספיק ברצינות, לעולם לא אוכל לעשות יותר מדי עבור המשיח. לשרת את ישוע זו השמחה שלי! הוא נתן לי חיים ושלום, אחרי שכל מה שידעתי זה איך לשנוא. ישוע הוא הרצון והכיוון שלי. אני לא בוטח בעצמי, אלא שם את מבטחי רק בו, בגלל שהוא אף פעם לא אכזב אותי. המשיח בא בשבילי, ובגלל זה לא אעזוב אותו.


אלה דבריו של ג׳ון סמואל קייגן על ישועתו בגיל 15. עכשיו הוא מתכנן להיכנס לשירות. מה שקרה לג׳ון קייגן זה מה שקורה בחזרה אמיתית בתשובה! אלוהים צריך לפעול בכם כפי שפעל בג׳ון!

רב המטיפים היום היו מיד אומרים לו לומר כמה מילים של תפילה, ואז היו מטבילים אותו – והופכים אותו לאחד מתוך מליוני האנשים האובדים שיש בקהילות שלנו! הסיבה הראשונה שבגללה אין לנו תחיה היום היא שהמטיפים לא מאפשרים לאלוהים לפעול בלבבות של החוטאים. הם חוטפים את החוטא ומרחיקים אותו מידיו של אלוהים, וטובלים אותו כשהוא עדיין אובד! אני מאמין שכמעט כל הטבילות היום הן טבילות של אנשים אובדים. זו הסיבה הראשונה שאין לנו תחיה היום! כמעט כל אחד שנאמר עליו שהוא נושע ונטבל, עושה זאת בלי חזרה אמתית בתשובה! אני מודה שבעבר גם אני חטאתי בזה. סלח לי, אלוהים. איזו סיבה נוספת יש לאלוהים למנוע מאתנו תחיה מזה למעלה מ-140 שנה? מה עוד? ובכן, יש עוד סיבה אחת!

II. דבר שני, לא הייתה תחיה משמעותית מזה למעלה מ-140 שנה, בגלל שאנחנו שמים דגם על רוח הקודש ולא על משיחיים שמתוודים על חטאיהם ונטהרים בדם ישוע.

זה היה משהו שכבר ידעתי. אבל לאחרונה זה נהיה לי הרבה יותר ברור. הייתי עד-ראיה לשלוש תחיות. הראשונה שבהן הייתה הכי חזקה בכל מובן – ולא הייתה תלויה ב״טבילה״ ברוח, בלשונות או בניסים. זה היה תלוי אך ורק במשיחיים שהתוודו על חטאיהם ונטהרו כחדשים בדם המשיח.

היום בקהילות שלנו, אנשים שבאמת נושעו עדיין מחזיקים בחטאים – חטאים בלב, חטאים במחשבוצ, חטאים בבשר. בתחיה הראשונה שראיתי, כמעט כל הקהילה התוודתה על חטאיה לאלוהים מעל הדוכן, מיררה בבכי עד שאלוהים נתן לה שלום דרך דם ישוע. יוחנן השליח אמר,

״ואם נותודה את חטאתינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לחטאתינו ולטהרנו מכל עוון״ (הראשונה ליוחנן א׳ 9).

כיצד יטהר אלוהים את המשיחיים מעוונותיהם? ״דם ישוע המשיח בנו יטהרנו מכל חטא״ (הראשונה ליוחנן א׳ 7).

דבר ראשון, התוודות על כל החטאים, פנימיים וחיצוניים. דבר שני, היטהרות מחטא בדם ישוע. נשמע פשוט, לא? ועדיין, כמה קהילות היום שמות על זה דגש? אני לא מכיר אף אחת שכן. וזו הסיבה השניה לכך שלא הייתה לנו תחיה מזה 140 שנה!

הקשיבו למילותיו של בריאן אדוארס, שיש לו חלק משמעותי בלימוד נושא התחיה האמיתית. הוא אמר,

תחיה...מתחילה בתוכחת חטא איומה. לעיתים קרובות, זה מסוג תוכחות החטא שכל מי שקורא על תחיות נחרד ממנה. לפעמים החוויה היא מתישה. אנשים בוכים בצורה בלתי-נשלטת ואף גרוע מזה! אבל אין דבר כזה תחיה [אמיתית] בלי דמעות של תוכחת חטא וצער (אדוארדס, תחיה, אוונגליקל פרס, 2004, עמ׳ 115).

אין תחיה ללא תוכחת חטא עמוקה, לא-נוחה ומשפילה (אדוארדס, שם, עמ׳ 116).

התחיה הראשונה שראיתי החלה בכמה משיחיים שבכו והתוודו על חטאיהם. מהר מאוד כל הקהילה התמלאה באנשים בוכים, מתוודים על חטאיהם וחלקם שרים בשקט, במשך שעות. זה כל מה שהיה. בלי לשונות. בלי התמלאות בהרוח. בלי ריפוי. בלי נפילה ארצה ברוח. רק וידויים, בכי, תפילות ושירה שקטה. זה נמשך שעות.

ואז זה היה נפסק ליום או יומיים – אבל אז הרוח הייתה חוזרת – שוב ושוב, באינטרוולים שנמשכו על פני למעלה משלוש שנים. וכאשר התחיה הסתיימה, היו בקהילה יותר מ-3000 אנשים חדשים, אחרי שבהתחלה היו שם פחות מ-150 איש. הם קיימו ארבע אסיפות, במקום אחת בלבד, מדי יום ראשון בבוקר, ועוד שתי אסיפות ביום ראשון בערב.

אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים להתפלל לתחיה רק כדי להביא עוד אנשים לקהילות שלנו. המוטיבציה האמיתית צריכה להיות כדי שתהיה לנו קהילה נקיה! אנחנו צריכים שתהיה לנו קהילה נקיה!

ראינו את מסעות הבישור הענקיים. ראינו את תוכניות הטלוויזיה המשיחיות. ראינו את אסיפות הריפוי. ראינו את הקהילות שמדברים בהן בלשונות ועוד חוויות. אבל כבר למעלה מ-140 שנה לא ראינו בארה״ב את התחיה הקלאסית וההיסטורית ההיא! דעתינו הוסחה על ידי כל שאר הדברים האחרים. לא נתנו לרוח הקודש להוכיח אותנו, המשיחיים, על חטא. לא בכינו לישוע שינקה אותנו כחדשים בדמו הקדוש והיקר!

הייתה בקהילה שלנו ״נגיעה״ של תחיה. תוך 4 אסיפות 11 אנשים חזרו בתשובה, ונדגמו פעמיים על ידי ד״ר קייגן, שהוא מומחה בתחום. הוא אמר שכל ה-11 נושעו. היו לנו גם 8 משיחיים שהתוודו על חטאיהם והתפללו בדמעות כל ערב. ב-41 השנים שהקהילה הזו קיימת, אף פעם לא היו לנו אסיפות כאלה.

אבל אז אני חטאתי. ד״ר קייגן אמר לי לא לקרוא לזה ״חטא״. אבל אני חושב שחטאתי. נהייתי גאה, גאה על כך שהייתה לנו תחיה! התחיה באמת התחילה. אבל אני הפסקתי ללמד על תוכחת חטא ועל דם ישוע. הפכתי את האסיפה למשהו אחר, ואז הפוקוס עבר מישוע לרוח הקודש. הייתי צריך לזכור שישוע אמר על רוח הקודש, ״הוא יעיד עלי״ (יוחנן ט״ו 26). לא הייתי צריך לתת למישהו אחר לבוא וללמד על רוח הקודש. אלה היו החטאים שלי. חטא הגאווה וחטא ההנחה-המוקדמת. והערב אני מתוודה עליהם בפניכם. חטא הגאווה וחטא ההנחה-המוקדמת שלי. בבקשה, כולם, התפללו שלאלוהים שיסלח לי על שהזנחתי את ישוע ואת הוידוי (מתפללים). עכשיו, התפללו בבקשה שאלוהים יחזור אלינו, כפי שעשה בתחיה הראשונה שראיתי. התפללו שנוכחות אלוהים תחזור אלינו. בבקשה, התפללו בדמעות, כפי שעשו בסין (מתפללים). בואו נעמוד ונשיר את ״הללויה, איזה מושיע״. עכשיו בואו נשיר את ״רוח אלוהים חיים״. עכשיו בואו נשיר את ״חקרני, אל״. עכשיו נשיר את הבית הראשון והאחרון של ״מלא את כל חזוני״. גב׳ וון, אנא התפללי שאלוהים יחזור. יש פה כל כך הרבה אובדים או כאלה שנסוגו לאחור. התפללו שאלוהים יחזור בשבילם.

אלה מכם שרוצים להתפלל שהתחיה תחזור אליהם, עימדו והתפללו שאלוהים יחזור. התפללו כמו שמתפללים בסין. מי שרוצה להתוודות על החטאים שלו, שיבוא לדוכן. אלה מכם שרוצים להיטהר בדם ישוע, בואו לכאן והתוודו על חטאיכם. מי שרוצה שישוע יושיע אותם, בואו לכאן גם אתם. הדיוט בפטיסטי דרומי אחד, שבמשך 25 שנה הגיע לקהילה שלנו כאדם אובד, הגיע לבטוח בישוע בחווית ישועה אמיתית. אמן.


כאשר אתם כותבים לד"ר היימרס, עליכם לציין מאיזו מדינה אתם כותבים, אחרת הוא לא יוכל לענות לאימייל שלכם. אם הדרשות האלה מברכות אתכם, ד"ר היימרס ישמח לשמוע מכם. כשאתם כותבים לד"ר היימרס, אתם צריכים להגיד לו מאיזו מדינה אתם, אחרת הוא לא יוכל לענות על המייל שלכם. אם הדרשות הללו בירכו אתכם, שילחו לד"ר היימרס מייל וספרו לו על כך, אבל אל תשכחו לציין מאיזו מדינה אתם. כתובת המייל של ד"ר היימרס היא: rlhymersjr@sbcglobal.net . (לחץ כאן). אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר. אם אתם רוצים לכתוב לד"ר היימרס מכתב, הכתובת שלו היא: P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. אתם יכולים להתקשר אליו לטלפון מס' 352-0452 (818).

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בהן ללא רשותו של ד"ר היימרס. לעומת
זאת, הדרשות המצולמות של ד"ר היימרס וכל שאר הדרשות המצולמות מהקהילה שלנו מוגנות בזכויות
יוצרים, וניתן להשתמש בהן ברשות בלבד.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: השניה לטימותיוס ג׳ 1-5.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית': ״עוד צעד קדימה״
      (מאת וו. ב. סטיבנס, 1862-1940; שונה ונערך על ידי ברני א. וורן, 1867-1951).

מתאר

שתי סיבות לכך שקהילות בארה״ב ובמערב לא חוות תחיה

THE TWO REASONS WHY THE CHURCHES IN AMERICA
AND THE WEST DON’T EXPERIENCE REVIVAL

מאת ד״ר ר. ל. היימרס, הבן

״וזאת תדע כי באחרית הימים יבואו עתים קשות. כי יהיו האנשים אוהבי עצמם, ואוהבי בצע, ומתהללים, וגאים, ומגדפים, וממרים באבותם, וכפויי טובה, ולא חסידים. חסרי אהבה, ובוגדים, ומלשינים, וזוללים, ואכזרים, ושונאי טוב, ומוסרים, ופוחזים, וגבהי-רוח, ואוהבי עדנים ולא אלוהים. ואשר דמות חסידות להם, ומכחשים בכוחה, ואתה סור מאלה. כי מהם המתגנבים אל הבתים, ושובים נערות טעונות חטאים ונתעות בתאוות שונות. הלומדות תמיד, ולעולם אינן יכולות לבוא לידיעת האמת״ (השניה לטימותיוס ג׳ 1-7).

(השניה לטימותיוס ג׳ 13, 5; הראשונה לקורינתים ב׳ 14)

I.   דבר ראשון, לא הייתה תחיה משמעותית מזה למעלה מ-140 שנה, בגלל שאנחנו מטבילים רק אנשים אובדים! יוחנן ט״ז 8, 9, 14; ט״ו 26; ו׳ 44; מרקוס י׳ 26, 27.

II.  דבר שני, לא לא הייתה תחיה משמעותית מזה למעלה מ-140 שנה, בגלל שאנחנו שמים דגם על רוח הקודש ולא על משיחיים שמתוודים על חטאיהם ונטהרים בדם ישוע, הראשונה ליוחנן א׳ 9, 7; יוחנן ט״ו 26.