Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-39 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.


ישוע – בזמן שסבל בגן

JESUS – SUFFERING IN THE GARDEN
(Hebrew)

מאת ד"ר ר. ל. היימרס, הבן
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

דרשה זו ניתנה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
בבוקר יום אדוני, ה-28 בפברואר, 2016
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Morning, February 28, 2016

"ויבאו אל חצר אחת, ושמה גת שמני. ויאמר אל תלמידיו: 'שבו לכם פה עד אשר אתפלל'. ויקח אתו את פטרוס ואת יעקב ואת יוחנן, ויחל להשתומם ולמוג. ויאמר אליהם: 'נפשי מרה לי עד מוות, עמדו פה ושקדו'" (מרקוס י"ד 32-34).

המשיח אכל עם תלמידיו את סעודת ליל הסדר. בסוף הארוחה, המשיח נתן להם את הלחם ואת הכוס – מה שאנחנו מכנים "סעודת האדון". הוא אמר להם שהלחם הוא גופו, שייצלב בבוקר למחרת. הוא אמר להם שהכוס היא דמו, שיישפך על מנת לטהר אותנו מחטאינו. לאחר מכן ישוע והתלמידים שרו שיר ויצאו מן החדר אל תוך חשכת הלילה.

הם ירדו במורד המזרחי של ירושלים וחצו את נחל קדרון. אחר כך הם עשו עוד כברת דרך קצרה עד שהגיעו לפתחו של גן גת-שמני. ישוע השאיר שמונה מתלמידיו בפתח הגן ואמר להם להתפלל. ואז הוא נכנס מעט פנימה יותר לגן, והשאיר שם את פטרוס, יעקב ויוחנן. ישוע עצמו הלך מעט יותר לתוך החשיכה, תחת עצי הזית. שם היה המקום שבו הוא החל "להשתומם [נהיה המום מאוד] ולמוג [לסבול מאוד]. ויאמר אליהם: 'נפשי מרה לי עד מות...' ויעבר מעט משם והלאה, וייפול ארצה ויתפלל אשר אם יוכל היות תעבור מעליו השעה הזאת" (מרקוס י"ד 33, 35).

הבישוף של הכנסיה באנגליה, ג'. צ'. ריילי אמר, "תיאור מאורעות סבלו של האדון בגן גת-שמני הוא קטע עמוק ומסתורי בכתובים. הוא כולל פרטים ש[התיאולוגים] החכמים ביותר לא יכולים לגמרי להסביר. ועדיין יש בו...אמיתות חשובות [ביותר]" (ג'. צ'. ריילי, הערות פרשנות על מרקוס, ד'ה באנר או, טרות' טראסט, 1994, עמ' 316; הערות על מרקוס י"ד 32-42).

בואו הבוקר הזה ננדוד עם מחשבותינו לגת-שמני. מרקוס מספר לנו שהוא "השתומם" (מרקוס י"ד 33). המילה היוונית כאן היא "אקמביסטה" – שפירושה "נדהם מאוד, סובל מאוד, המום מאוד, מודאג מאוד". "ויעבור מעט משם והלאה, וייפול ארצה"...ויאמר להם, "נפשי מרה לי עד מוות" (מרקוס י"ד 34, 35).

הבישוף ריילי אמר, "יש רק הסבר הגיוני אחד לביטויים האלה. זה לא היה פחד מסבל פיזי ותו לא...הייתה זו תחושת הכובד הלא-נורמלי של החטא האנושי, שבאותה השעה החל ללחוץ עליו באופן משונה. הייתה זו תחושת המשקל [הלא יתואר] של חטאנו ופשענו שהונחו על כתפיו. הוא נהיה 'מקולל עבורנו'. הוא נשא את חוליינו ואת מכאובינו...'הוא, אשר לא ידע חטא, נהיה לחטא'. הטבע הקדוש שלו חש [לעומק] את העול המחריד שהונח על כתפיו. אלו היו הסיבות לסבל הגדול שלו. אנחנו צריכים לראות ביגונו של אדונינו בגת-שמני את התגברות הרוע של החטא. [גישתם של האוונגליסטים היום] מכוונת לסטנדרט הרבה יותר נמוך ביחס לחטא" (ריילי, עמ' 317).

הלוואי ולא תקלו ראש בחטאים כמו היעדרות מהקהילה והימנעות מקריאה בתנ"ך ובמקום זאת צפיה במשחקי מחשב, פורנוגרפיה, ריקודים ושכרות. כל החטאים הללו הונחו על כתפיו של ישוע בגת-שמני. אבל יש יותר מזה – הרבה יותר. החטא הגדול ביותר שהונח על כתפיו של ישוע בגן גת-שמני הוא החטא המקורי שלנו, השחיתות המוחלטת, שנובעת מהיותינו חוטאים מושחתים גמורים. זה "כליון התאווה אשר בעולם" (השניה לפטרוס א' 4). זו העובדה ש"נהי כטמא כולנו" (ישעיהו ס"ד 5). זו האנוכיות, החמדנות והטבע שלנו שמורד באלוהים. זו "מחשבת הבשר [שלכם ש] רק שנאת אלהים היא" (רומים ח' 7) אשר מורדת באלוהים ורוצה לחיות בלעדיו. זה הלב המכוער והמגעיל שיש לכם (רומים ח' 7). זה הלב החוטא שיש לכם, שהועבר אליכם בירושה מאדם, החוטא הראשון. הוא עובר אליכם בגנים, בדם ובנפש שלכם. (רומים ה' 12) – "כי...במרי האדם האחד היו הרבים לחוטאים" (רומים ה' 19).

תראו איך תינוקות רכים נולדים בחטא. א. וו. פינק אמר, "השחיתות של הטבע האנושי מתגלה בילדים הקטנים...וזה קורה כבר בגיל מוקדם מאוד! אם היה באדם משהו טוב [שעובר בתורשה], זה בטוח היה מתגלה [בתינוקות הרכים], לפני שנבנים ההרגלים הרעים כתוצאה מהמגע עם העולם. אבל האם אנחנו מוצאים משהו טוב [בתינוקות]? ממש לא. הדבר שלא משתנה אצל יצורים אנושיים בוגרים הוא העובדה שהם נהיים רעים כאשר הם גדלים. הם מפגינים את רצון-עצמי, מעצבנים ונוקמים. הם מתלוננים ובוכים על מה שלא טוב בשבילם, ו[כועסים על הוריהם] בעת שמקבלים תשובה שלילית, ולעיתים קרובות מנסים [לנשוך אותם]. אלה הנולדים והמתחנכים על יושר אשמים [בגניבה] לפני שהיו עדים בכלל למעשה של גניבה. בגלל [המגרעות ה]אלה...נראה שהטבע האנושי כזה [חוטא] כבר מראשית קיומו" (א. ו.. פינק, לקט מהכתובים, השחיתות המוחלטת של האדם, מודי פרס, 1981, עמ' 163, 164). ועדת הפשיעה של מניסוטה ביארה את העניין ביתר שאת באחד מדוחותיה. "כל תינוק מתחיל את חייו כפרא אדם קטן. הוא אנוכי ומרוכז-בעצמו לחלוטין. הוא רוצה את מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה...את תשומת לב של אימו, את הצעצוע של חברו למשחק, את השעון של דודו. תמנעו ממנו את [הדברים ה]אלה והוא יצרח בזעם ובאגרסיביות, שיכולה הייתה להיות רצחנית אילולא היה חסר ישע כל כך...פירוש הדבר הוא שכל הילדים, ולא רק ילדים מסויימים, נולדים עבריינים, כלומר חוטאים" (צוטט על ידי הדון וו. רובינזון, לימוד תנ"כי, בייקר בוקס האוס, 1980, עמ' 144, 145). ד"ר אייזק וואטס אמר,

מהרגע שנשמנו את נשמת העולל,
זרעי החטא גדלו למוות;
התורה דורשת לב מושלם,
אבל אנחנו מושחתים בכל
   ("תהילים נ"א", מאת ד"ר אייזק וואטס, 1674-1748).

תינוק בוכה ברגע שהוא נולד. התינוקות של החיות לא עושים ככה. אם הם היו בוכים וצורחים כפי התינוקות האנושיים עושים, מהר מאוד הם היו נטרפים על ידי חיות אחרות ביער. אבל שניות ספורות אחרי היוולדם, התינוקות האנושיים צועקים על אלוהים, על סמכותו, ועל החיים עצמם. למה? בגלל שהם נולדו עם חטא שעבר אליהם בירושה מאביכם הקדמון, אדם, זאת הסיבה. זאת הסיבה לנטייה שלכם למרוד, לא להסכים עם מנהיגים משיחיים, להתעקש על דרככם, ולא לרצות לעשות את הטוב. זהו השורש לסבל ולמוות הכלל עולמי – החטא הטבוע בנו. זאת הסיבה שאתם חוטאים, אפילו אחרי שחזרתם בתשובה. ההורים שלכם אולי חושבים שאתם משיחיים צעירים, אבל מה שאתם באמת, זה חוטאים צעירים ששונאים לעשות את רצון אלוהים!

הוסיפו את החטא המקורי הזה לחטאים שבני האדם עושים במחשבות, במילים ובמעשים, ותגלו כמה קל להבין למה ישוע היה בהלם! הוא התמוטט ברגע שאלוהים הניח את חטאי העולם על כתפיו.

פתחו בבקשה את התנ"כים שלכם במקום שלוקס מתאר את כל זה. זה בעמוד 1108 בתנ"ך הלימוד סקופילד. לוקס כ"ב 44. בואו נעמוד ונקרא את זה בקול רם.

"ויוסף להתפלל בחזקה, ותהי זיעתו כנטפי דם יורדים לארץ" (לוקס כ"ב 44).

אתם יכולים לשבת.

בישוף ריילי אמר, "איך נוכל [להסביר] את הסבל העמוק שעבר אדונינו בגן? מה [הייתה] הסיבה לסבל האינטנסיבי, גופני ונפשי, שהוא עבר? יש רק סיבה הגיונית אחת. היה זה העול של חטאי העולם, שהחל ללחוץ עליו...היה זה המשקל האדיר של [חטאים] אלה אשר גרם לו לסבול מצער. הייתה זו תחושת האשמה של העולם שמחצה אותו וגרמה לבן האלוהים הנצחי להזיע טיפות גדולות של דם" (ג'. צ'. ריילי, לוקס, כרך 2, ד'ה באנר אוף טרות' טראסט, מהדורת 2015, עמ' 314, 315; הערה על לוקס כ"ב 44).

"כי את אשר לא ידע חטאה, אותו עשה [אלוהים] לחטאה בעדנו" (השניה לקורינתים ה' 21).

"וה' הפגיע בו, את עוון כולנו" (ישעיהו נ"ג 6).

"את חטאתנו הוא נשא בגויתו" (הראשונה לפטרוס ב' 24).

בישוף ריילי אמר, "אנחנו חייבים להיצמד היטב ללימוד הישן שהמשיח 'נשא את חטאנו' גם בגן [גת שמני] וגם על הצלב. אין לימוד אחר שאי פעם יוכל להסביר [את זיעת הדם של המשיח] או להשקיט את מצפונו של אדם אשם" (שם). ג'וזף הארט אמר,

ראו את בן האלוהים הסובל,
מתנשף, נאנח ומזיע דם!
את סבלותיו העצומים
למלאכים אין יכולת עד הסוף להבין.
רק אלוהים לבדו
יוכל לדעת את מלוא משקלם.
   ("העינויים הלא-ידועים שלך" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768;
      לצלילי "עכשיו חצות, על הר הזיתים").

ושוב, ג'וזף הארט אמר,

שם נשא בן אלוהים את עווני;
בחסד אפשר להאמין בזה;
אבל האימה שחווה
גדולה מדי מכדי לתפוס.
דבר לא יחדור אותך,
גת-שמני החשוך והקודר.
   ("צרות רבות הוא עבר" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768;
      לצלילי "בואו חוטאים").

וויליאם וויליאמס אמר,

העומס הלא-יתואר של החטא האנושי שרבץ על המושיע;
את הצרות הוא לבש כגלימה עבור החוטאים,
לבש עבור החוטאים.
   ("אהבה בצער" מאת וויליאם וויליאמס, 1759;
      לצלילי "מתיקות קסומה מוכתרת").

"וחבלי מוות באו עליו, ויוסף להתפלל בחזקה, ותהי זיעתו כנטפי דם יורדים לארץ" (לוקס כ"ב 44).

"וה' הפגיע בו, את עוון כולנו" (ישעיהו נ"ג 6).

זוהי תחילתה של כפרת המשיח עבור משהו אחר. "עבור מישהו אחר" פירושו סבל של אדם אחד במקומו של אדם אחר. המשיח סובל במקומכם, עבור חטאכם, בגלל שבו לא היה חטא. המשיח הפך להיות נושא-החטאים שלנו בגן גת-שמני, תחת עצי הזית בחצות הלילה. למחרת בבוקר הוא מוסמר לצלב, ושילם את מלוא המחיר עבור החטא שלכם. איך תוכלו לדחות אהבה שכזו – האהבה שיש לישוע כלפיכם? איך תוכלו להקשות את ליבכם ולדחות אהבה שכזו? זה אלוהים-הבן שסובל במקומכם, כדי לכפר על חטאיכם. האם אתם עד כדי כך קרים וקשים שלאהבה שלו אי שום משמעות עבורכם?

פגשתי פעם קבלן-קבורה שניסה לשכור את שירותי בעריכת הלוויות לאנשים שלא היה להם רועה קהילה. הוא לקח אותי לארוחת צהריים. זו הייתה הארוחה הכי מוזרה שאכלתי אי פעם. היה לו בעיניים מבט מוזר, בשעה שהוא סיפר לי שלעיתים קרובות הוא אוכל סנדוויץ' במהלך עבודתו על גופות המתים בחדר-המתים. לא לקחתי את העבודה הזו! ברחתי באימה מהמסעדה. איך אדם יכול לאכול סנדוויץ' בזמן שהוא חונט גופה? נורא! מאוחר יותר הבנתי שמוחו נהיה כל כך קשה וקר, שזה לא הפריע לו. אפשר לשאול אתכם, האם הפכתם להיות קשים וקרים כל כך, שזה לא עושה לכם כלום כשאתם שומעים על ישוע שסבל בשבילכם? האם הפכתם להיות כל כך מוזרים, שכאשר אני מדבר על הסבל שעבר ישוע כדי לכפר על החטא שלכם, אין לזה שום משמעות עבורכם? האם הפכתם להיות קשים כמו שהיו החיילים שמסמרו את ישוע לצלב – ואז הפילו גורלות על הגלימה שלו, בשעה שהוא גסס לידם? הו, הלוואי וזה לא יהיה ככה! הבוקר הזה אני מתחנן בפניכם שתבטחו במושיע ושחטאיכם יימחה בזכות דמו הקדוש!

אתם אומרים, "יש יותר מדי דברים לוותר עליהם". הו, אולי כבר תפסיקו להקשיב לשטן! בעולם הזה אין שום דבר שחשוב כמו זה!

אבוי! האם דימם מושיעי? האם מת מלכי?
האם היה הוא מקדיש את ראשו הקדוש לתולעת שכמותי?

אלא שב[דמעות] צער [לא] ישולם חוב האהבה אותו אני חב;
הנה, אדון, אני מוסר את עצמי, זה כל מה שאני יכול לעשות.
   ("אבוי! האם דימם מושיעי?" מאת ד"ר אייזק וואטס, 1674-1748).

האם אתם מוכנים לבטוח בישוע? האם אתם מוכנים למסור את עצמכם עבורו? האם הלב שלכם מלא באהבה כלפיו? אם לא, אנא אל תבואו. אבל אם כן, גשו עכשיו לחלקו האחורי של האודיטוריום, וד"ר קייגן יקח אתכם למקום שקט ששם נוכל לדבר. אמן.


אם הדרשה הזו בירכה אתכם, ד"ר היימרס ישמח לשמוע מכם. כשאתם כותבים לד"ר היימרס, אתם צריכים להגיד לו מאיזו מדינה אתם, אחרת הוא לא יוכל לענות על המייל שלכם. אם הדרשות הללו בירכו אתכם, שילחו לד"ר היימרס מייל וספרו לו על כך, אבל אל תשכחו לציין מאיזו מדינה אתם. כתובת המייל של ד"ר היימרס היא: rlhymersjr@sbcglobal.net. (לחץ כאן). אפשר לכתוב לד"ר היימרס בכל שפה, אבל עדיף באנגלית אם אפשר. אם אתם רוצים לכתוב לד"ר היימרס מכתב, הכתובת שלו היא: P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. אתם יכולים להתקשר אליו לטלפון מס' 352-0452 (818).

(סוף הדרשה)
בכל שבוע תוכלו לקרוא באינטרנט את דרשותיו של ד"ר היימרס
בכתובת www.sermonsfortheworld.com.
לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קטע הכתובים שהוקרא לפני הדרשה על ידי מר אבל פרידהום: מרקוס י"ד 32-34.
שיר הסולו שבוצע לפני הדרשה על ידי מר בנג'מין קינקייד גריפית':
"צרות רבות הוא עבר" (מאת ג'וזף הארט, 1712-1768).