Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-215 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-36 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

אימו של הנשיא רייגן – דרשה לכבוד יום האם

PRESIDENT REAGAN’S MOTHER –
A MOTHER’S DAY SERMON

(Hebrew)

מאת ד"ר ר. ל. היימרס, הבן
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

דרשה זו ניתנה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
בבוקר יום אדוני, ה-10 במאי, 2015
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Morning, May 10, 2015

פנו איתי בבקשה בתנ"כים שלכם לספר שמות, פרק ב', פסוק 2. זה בעמוד 72 בתנ"ך הלימוד של סקופילד. בואו נעמוד ונקרא את הפסוק הזה בקול רם.

"ותהר האישה ותלד בן. ותרא אותו כי טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים" (שמות ב' 2).

אתם יכולים לשבת.

זהו תיאור לידתו של משה. אימו של משה הייתה אישה עברייה בשם יוכבד. כשפרעה מלך מצרים ציווה שכל ילד עברי זכר יוטבע בנהר, אימו של משה, יוכבד, הסתירה אותו במשך 3 חודשים. ברגע שכבר לא יכלה להסתיר אותו, היא בנתה תיבה קטנה, כמו סל, הניחה את התינוק בתוכה ונתנה לה לשוט במורד הנהר עד למקום שאליו הגיעה בת פרעה כדי לרחוץ. יוכבד ידעה שהתקווה היחידה לתינוק שלה תלויה באפשרות שבת פרעה תציל אותו. היא בטח התפללה חזק בשעה שהסתתרה בין קני הסוף וצפתה בתיבה הקטנה עם התינוק שלה בתוכה שטה במורד הנהר למקום שבו רחצה בת פרעה. אלוהים ענה לתפילות שלה ובת פרעה לקחה את התינוק "ותחמול עליו" (שמות ב' 6).

בזכות ההשגחה האלוהית בת פרעה ביקשה ממשרתיה למצוא לה אישה עברייה שתניק את הילד. הם הביאו אליה את יוכבד, אימו האמיתית, כדי שתניק אותו. יוכבד טיפלה במשה עד שהיה בערך בן 10 או 12. לאחר מכן הוא גדל בחצר המלוכה המצרית בתור בנה של בת פרעה.

"משה לומד בכל חכמת המצרים" (מעשי השליחים ז' 22).

משה גדל בחצר פרעה. הוא למד הכל על הדת הפגאנית של המצרים עובדי האלילים. כולם חשבו שהוא מצרי. אבל בתוך ליבו משה ידע על אלוהים, בגלל שבילדותו, בתקופה שאימו האמיתית, יוכבד, הייתה המטפלת שלו, היא סיפרה לו על אלוהים ועל השורשים העבריים שלו.

ההשפעה של יוכבד על בנה הייתה גדולה יותר מזו של פרעה מלך מצרים. השפעתה עליו הייתה גדולה יותר מ"כל חכמת מצרים" (מעשי השליחים ז' 22). התנ"ך מספר לנו שכשמשה גדל ונהייה לגבר, הוא דחה את דת מצרים כדי ללכת אחרי האלוהים של אימו. כתוב בתנ"ך,

"באמונה מאן משה, כאשר גדל, להיקרא בן לבת פרעה; ויבחר לסבול את עוני עם אלוהים, מלהתענג לשעה בתענוגי החטא... באמונה יצא מארץ מצרים ולא ירא מחמת המלך, כי היה כרואה אשר איננו נראה, ויתחזק" (עברים י"א 24, 25, 27).

משה הושפע מאמונתה של אימו עד כדי כך, שכל העושר, הכוח והחוכמה של מצרים לא עצרו בעדו מללכת אחרי האלוהים של אימו.

לאורך ההיסטוריה, אימהות יראות אלוהים השפיעו מאוד על ילדיהן. הנשיא רוזוולט אמר,

אמא טובה, אמא חכמה, חשובה לקהילה אפילו יותר מהאדם המוכשר ביותר; הקריירה שלה ראויה יותר להערכה ומועילה יותר לקהילה מאשר קריירה של כל אדם אחר, מוצלח ככל שיהיה.

האם צדק הנשיא תיאודור רוזוולט? אני חושב שכן. אפשר לראות את זה בחייה של יוכבד. בהמשך דרכו, משה בנה הפך להיות אחד האנשים יראי-האלוהים והגדולים ביותר בהיסטוריה. הוא הוציא את העברים מעבדות במצרים. גם כשכולם סביבו בחצר המלוכה המצרית היו עובדי אלילים, משה לא שכח את מה שלמד מאימו יראת-השמיים.

האם זה נכון גם בימינו? כן, זה נכון. אני לא מצליח לחשוב על דוגמא טובה יותר מאשר נל רייגן – ובנה, רונלד ווילסון רייגן, הנשיא ה-40 של ארצות הברית.

רונלד רייגן, בנם השני של ג'ק ונל רייגן, נולד בשנת 1911 בעיירה קטנה בשם טמפיקו שבאילינוי. אביו הדביק לו את שם החיבה "דאץ'". שם החיבה נדבק אליו, כך שלעיתים קרובות גם החברים הקרובים כינו את הנשיא לשעבר בשם "דאץ'". אביו של דאץ' היה קתולי מסורתי ושתיין כבד. אימו, נל, הייתה פרוטסטנטית שהתייחסה לאמונתה ברצינות.

ג'ק רייגן העביר את משפחתו מקום למקום במטרה למצוא עבודה טובה יותר. בסופו של דבר הם עברו מהעיירה הקטנה טמפיקו לדיקסון שבאילינוי, ושם התגוררו ב-5 בתים שכורים שונים. שכן אחד אמר, "הם היו עניים נורא".

המעברים התכופים עשו את דאץ' מופנם, ביישן ובודד. דאץ' אמר שבתור ילד הוא היה "מעט איטי במציאת חברים. אני חושב שבמידה מסויימת ההסתייגות מהקרבה לאנשים אף פעם לא לגמרי עזבה אותי. כשנפגשתי איתו במשרדו יחד עם משפחתי, הרגשתי אצלו סוג של ביישנות. אבל בתור נשיא הוא הסתיר אותה היטב. על קיר הקהילה שלנו, בקומה השניה, אתם יכולים לראות תמונות של הבנים שלי, אשתי ושלי, יחד עם הנשיא רייגן.

אצטט עכשיו היישר מתוך אלוהים ורונלד רייגן, מאת ד"ר פול קנגור (הארפר קולינס פובלישרס, 2004). אצטט כמה פסקאות.

[רונלד רייגן] חיפש את אלוהים והתקרב אליו כשהיה ילד בודד...מעידה נוספת [של אביו] זירזה עוד יותר את התקרבותו של דאץ' לאלוהים...זמן קצר אחרי יום הולדתו ה-11 של רייגן...הוא ציפה לחזור לבית ריק. במקום זה, הוא נחרד לגלות בפתח הבית [את אביו] שרוע על גבו בשלג, מחוסר הכרה, קפוא, שיכור מכדי להגיע לדלת. "הוא שיכור", נזכר בנו. "מת לעולם".

דאץ' תפס במעילו [של אביו] ומשך אותו לכיוון הדלת. הוא גרר אותו לבית והכניס אותו לתוך חדר השינה...זה היה רגע עצוב. דאץ' לא הרגיש כעס, לא עלבון, רק צער...העולם שלו היה בכאוס – שוב... הוא היה רק בן 11.

האירוע קרה בזמן קריטי עבור ההתפתחות הרוחנית של רייגן הצעיר. ארבעה חודשים לאחר מכן הוא ייטבל, ויתחיל חיים חדשים בתור חבר קהילה. סביר להניח שהמחשבה על אביו השרוע בשלג ניקרה במוחו של רייגן באותו היום, והיא תלווה אותו גם למשך כל חייו.

[בנקודת זמן זו, אימו] הפכה להיות דמות מעצבת בהכוונת דרכו של רייגן לאמונה המשיחית.

הביוגרפים לרב מתחילים מסיפור אמונתה של נל בדיקסון, אבל התפקיד שמילאה קודם לכן בקהילה בטמפיקו ראוי לתשומת לב. בחודשים האחרונים שלפני [שאביו] העביר שוב את המשפחה למקום מגורים אחר, נל הייתה מאוד פעילה בקהילה... הגיעה לשם אחרי ההתעוררות של שנת 1910, מקור אחד טוען שנל ניהלה את הקהילה חסרת הרועה כמעט לבדה, כתבה עלונים, הכינה תוכניות לימי ראשון, דרבנה את חברי הקהילה לתמוך ביתר שאת בקהילה הנאבקת, ואפילו העבירה כמות נכבדה של מסרים... אפילו אחרי המעבר לדיקסון, נל נסעה תכופות בחזרה לטמפיקו כדי לסייע לקהילתה הותיקה, וסחבה איתה לשם גם את דאץ'.

[מאוחר יותר אימו של רייגן הצטרפה לקהילה בדיקסון]. בהתחלה [הקהילה] התאספה במרתף של ימק"א בעיירה עד שהצליחה לגייס מספיק כסף עבור בניין. הקהילה החדשה נפתחה לראשונה...ב-18 ביוני, 1922.

נל [רייגן] הפכה להיות מנהיגה, ובסופו של דבר גם לעמוד התווך בקהילה המקומית. מלבד ראש הקהילה, היא הייתה הפנים הכי מוכרות... הכיתה [של שיעורי הילדים] של נל הייתה הגדולה ביותר. בספרי הקהילה משנת 1922 רשומים 31 תלמידים בכיתתה; 5 בכיתתו של רועה הקהילה ו-9 בכיתתה של אישתו.

נל קיימה לימודים משיחיים, הן בקהילה והן מחוצה לה – שירות שלו נדרשה רבות. היא בורכה בקול ערב ובביטחון של אומן מלידה – איכויות שהעבירה גם לבנה – היא שיחקה גם בהצגות רבות... ביוני 1926, היא הדהימה את הקהילה הבפטיסטית עם לימוד בשם "ספינת האמונה".

...ב-1926 נל פרסמה את "שיר יום שביתת הנשק"..., שבו טענה ש"חס וחלילה שנשכח" את החיילים האלה שנתנו את חייהם [במלחמת העולם הראשונה]. האנשים האמיצים האלה, כתבה נל, "ניצחו למען הדמוקרטיה בעולם, ודנו את האוטוקרטיה האכזרית למוות נצחי" ...בשנת 1927 נל הופיעה ב'ליגיון האמריקאי' כדי לתת את מה שכונה "ההרצאה הנפלאה" על נעוריו של ג'ורג' וושינגטון – סיפור שללא ספק הותיר רושם [על בנה הצעיר].

בתור אחת שהאמינה חזק בכוחה של התפילה, היא הדריכה אסיפות תפילה בקהילה. כשראש הקהילה יצא לחופשה...היא קיבלה את האחריות על אסיפות התפילה באמצע השבוע, והיא הדריכה שיחות בנושא תפילה... נל [גם] תפקדה כ"מנהיגה", ונתנה "שירותי תפילה ביתיים".

[הנה עדותה של גב' מילדרד ניר, בנוגע לתפילתה של נל רייגן עבור ביתה. הבת חלתה כל כך שלא יכלה לאכול וגם לא לישון. אימה הלכה לקהילה. זה מה שהיא אמרה]:

     כשהאסיפה נגמרה, לא הצלחתי לקום מהכסא שלי. בסוף כולם עזבו פרט לגב' רייגן...
     חשבתי לעצמי, "אם רק יכולתי לדבר עם גב' רייגן", ועליתי אליה...סיפרתי לה על בתנו, והיא אמרה, "בואי ניכנס לחדר האחורי". נכנסו. אז גב' ריגן אמרה, "בואי נרד על ברכינו ונתפלל על זה". היא נתנה תפילה נפלאה ו[כשנעמדנו] הרגשתי שהתפילה נענתה. הלכתי הביתה. מהר מאוד שמעתי דפיקה בדלת. זו הייתה גב' רייגן. היא בילתה איתנו [בתפילה] את כל אחר הצהריים. היא עזבה בערך בשעה 6 בערב. רגעים לאחר מכן המורסה [על הבת] התפוצצה. למחרת בבוקר הרופא אמר, "אני לא צריך לנקב את זה". אלוהים שמע את תפילתה של נל רייגן וענה לה.

חבר קהילה אחר נזכר:

...היא מעולם לא סמכה ידיים או משהו בסגנון. זה היה סגנון התפילה שלה: ירדה על הברכיים, הביטה כלפי מעלה ודיברה כאילו הכירה את אלוהים אישית, כאילו היה לה יחס עמוק איתו מלפני כן. אם מישהו היה בצרות או חולה, נל הייתה באה לביתו, כורעת ברך ומתפללת... האנשים יכלו לשאת את הדברים ביתר קלות אחרי שהייתה הולכת.

...לא פלא אפוא שגם כשבגר, האמין בנה של נל כל כך חזק בכוחה של התפילה.

נל רייגן הקדישה ברצינות את חייה עבור "העניים וחסרי הישע". זו הייתה הבטחה שהיא הבטיחה לקיים כשאימה הייתה על ערש דווי...היא העניקה תשומת לב מיוחדת לאלה שהיו מאחורי הסורגים...[לעיתים קרובות] היא פנתה לעבר הכלא כדי לקרוא לאסירים מהתנ"ך... יש אפילו סיפורים על פושעים ששינו את התנהגותם כתוצאה ישירה מהשירות שלה – אחד מהם ממש תוך כדי ביצוע פשע.

[בריון אחד דיבר עם נל בכלא. מאוחר יותר, לאחר ששוחרר מהכלא, הוא תפס טרמפ ותכנן לשדוד את הנהג באיומי אקדח. כשיצא מן הרכב, הוא אמר] "להתראות, ותודה על הטרמפ"... "אתה תמצא אקדח במושב האחורי. התכוונתי להשתמש בו, אבל דיברתי עם אישה בכלא..." נל רייגן שכנעה אותו לעזוב את דרך הפשע.

בקיץ 1924 היא עזרה לגייס כסף להקמת קפלה עבור הקהילה הרוסית בעיר ניו-יורק, מעשה סמלי שהביע סולידריות עם המאמינים הרוסים [תחת הקומוניזם].

באפריל 1927... היא קיימה שיחה על יפן ומצב האמונה המשיחית שם.

היה לנל רייגן לב לאלוהים, והיא עשתה כמיטב יכולתה כדי להקנות את האמונה הזו גם לבנה רונלד. זו הייתה התפילה שלה שיום אחד הוא ייקח את האמונה הזו לעולם.

ב-21 ביולי, 1922, שלושה ימים לאחר שהקהילה נפתחה... דאץ', אחיו נייל, ועוד 23 נוספים היו הראשונים להיטבל בקהילה החדשה. הרעיון להיטבל היה של רונלד רייגן. הוא אמר שהייתה לו "חוויה אישית עם המשיח".

בתור מבוגר [הנשיא] רייגן התייחס לתנ"ך כאל הספר המועדף עליו, וכאל "המסר הגדול ביותר שנכתב אי פעם". מילותיו הגיעו מתוך השראה אלוהית כשאמר "מעולם לא היה לי שום ספק".

אחרי שנטבל, [רונלד] רייגן החל להיות חבר [קהילה] פעיל מאוד. [רייגן, אימו ואחיו עשו את אותו הדבר כל יום ראשון. אחיו נזכר בלו"ז]. "שיעורי הילדים בבוקר של יום ראשון, אסיפה בקהילה בבוקר יום ראשון, 'מאמץ משיחי' בערב יום ראשון, אסיפה בקהילה אחרי ה'מאמץ המשיחי', ואסיפת תפילה בימי רביעי"... בגיל 15 דאץ' התחיל ללמד בכיתת שיעורי ילדים משלו... "הוא נהיה המנהיג בקרב הילדים האלה", נזכר חבר ילדות סבילה פאלמר. "הם נשאו אליו את עיניהם".

בהמשך נרשם רונלד רייגן ללימודים בקולג' המשיחי. בשנת 1981 הוא נהיה לנשיא ארצות הברית. במעמד השבעתו לתפקיד הנשיא הוא הניח את ידו על התנ"ך של אימו ואמר, "שכה יעזור לי אלוהים".

כנשיא, רונלד רייגן התנגד להפלות בהתבססו על הכתובים. הוא אמר,

אני מאמין שאין אתגר חשוב יותר לאופייה של אמריקה מאשר החזרת הזכות לחיים לכל יצור אנושי. ללא זכות זו, אין משמעות גם לשאר הזכויות. "הניחו לילדים לבוא אלי, ואל תמנעו בעדם, כי לכאלה מלכות האלוהים".

בנאומו לאומה בשנת 1986 הוא אמר,

כיום יש פצע במצפון הלאומי שלנו. אמריקה לעולם לא תהיה שלמה כל עוד הזכות לחיים שהוענקה על ידי בוראנו נמנעת מהעוברים.

הפלות היו עניין מוסרי שהוא סירב להתפשר עליו כנשיא.

בתקופת כהונתו הנשיא רייגן גם התנגד נחרצות לקומוניזם הרשע. הוא כינה את ברית המועצות "אימפריית הרשע". בנאומו הגדול ליד חומת ברלין הוא אמר, "מר גורבצ'וב, הרוס את החומה הזו". הוא האמין שהאתאיזם הקומוניסטי היה רע מיסודו. הוא בנה את כוחה הצבאי של אמריקה בידיעה שברית המועצות תיאלץ להתחרות בו, ותתפורר כתוצאה מכך. היא אכן התפוררה, בדיוק כפי שהוא ידע שיקרה. רונלד רייגן היה אחראי לקיצה של "אימפריית הרשע", ולקיצו של הקומוניזם הכלל-עולמי, יותר מכל אחד אחר. הביוגרף שלו, אדמונד מוריס, אמר, "הוא רצה שתהיה אמונה משיחית במוסקבה, פשוט כך". ורונלד רייגן חי כדי לראות את תפילתו מתגשמת.

ביום האם הזה, אני רוצה שאתן האמהות תצאנה היום מהקהילה הזו עם השראה מיוכבד, אימו של משה – ומנל רייגן, אימו של הנשיא ה-40 שלנו. אני רוצה שתדעו שישוע המשיח מת במקומכם על הצלב, כדי לשלם את המחיר עבור חטאיכם. אני רוצה שתדעו שדם ישוע המשיח יכול לטהר אתכם מכל חטא. אני רוצה שתדעו שישוע קם בגופו מן המתים ועכשיו הוא חי ונמצא לימין האלוהים. אני רוצה שתבואו לישוע ושתבטחו בו באופן מלא. ואז ודאו שאתם מגיעים כל יום ראשון לקהילה. ודאו שאתם עושים רושם רוחני על ילדיכם לחיים עבור ישוע המשיח. שאלוהים יברך אתכם. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: עברים י"א 23-27.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
     "אהלל אותו" (מאת מרגרט ג'. האריס, 1865-1919).