Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-215 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-36 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

תפילתו של המשיח בגת שמני

CHRIST’S PRAYER IN GETHSEMANE
(Hebrew)

מאת ד"ר ר. ל. היימרס, הבן
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

דרשה זו ניתנה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
בערב יום אדוני, ה-29 במרץ, 2015
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Evening, March 29, 2015

ישוע אכל את הסעודה האחרונה עם תלמידיו. אחר כך הוא הוביל אותם לגן גת שמני. ישוע עזב אותם בפתח הגן והלך פנימה יותר אל תוך החושך כדי להתפלל. הוא היה שרוי בצער עמוק. הוא קרא לאלוהים שיציל אותו. בעת שהתפלל שם ביגון, זיעתו הייתה "כנטפי דם יורדים על הארץ" (לוקס כ"ב 44). וזה מוביל אותנו לטקסט שלנו. הטקסט מגלה לנו עוד פרטים על תפילתו של המשיח בגן גת שמני.

"בימי היותו בגוף בשר ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלוהים שבו" (עברים ה' 7).

מדהים כמה פרשנויות יש לקטע הזה. רובן מייחסות אותו לתפילתו של המשיח בגת שמני. אבל רובן גורסות שהוא התפלל לאלוהים שיציל אותו ממוות על הצלב ביום למחרת. ד"ר לנסקי עונה לכמה מהתיאוריות הסותרות והמטעות האלה, במה שכנראה נגזר מעברים ה' 7 (ד"ר ר. צ'. ה. לנסקי, הפירוש של איגרת אל העברים ואיגרת יעקב, הוצאת אוגסבורג פובלישינג האוס, מהדורת 1966, עמ' 162-165; הערה על עברים ה' 7).

בואו נבחן את הטקסט פסוקית-פסוקית, בגלל שהוא חושף בפנינו הרבה על תפילתו הבודדה של המשיח בגן גת שמני, לילה לפני שנצלב.

"בימי היותו בגוף בשר ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלוהים שבו" (עברים ה' 7).

I. דבר ראשון, הטקסט מספר על משיח "בימי היותו בשר ודם".

הפסוקית הזו מראה לנו שהטקסט לא מתייחס לשום דבר ממה שקרה לישוע במצבו הקודם, לפני שירד מהשמיים. היא גם מה מראה לנו שהטקסט לא מתייחס לשום דבר ממה שחווה המשיח אחרי שעלה חזרה השמיימה ביום תחייתו. הטקסט מתמקד בזמן בו ישוע התפלל כאן בארץ "בצעקה גדולה" "בימי היותו בגוף בשר ודם".

הברית החדשה מספרת לנו על שלושה מקרים בהם ישוע בכה. אחד מהם היה על קברו של לזר. התנ"ך מספר ש"בכה ישוע" (יוחנן י"א 35). בפעם השניה הוא בכה על ירושלים,

"כאשר התקרב, וראה את העיר, בכה עליה" (לוקס י"ט 41).

ד"ר ג'. ורנון מקג'י אמר "הפעם השלישית שהוא בכה הייתה בגן גת שמני" (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, דרך התנ"ך, הוצאת תומס נלסון פובלישרס, 1983, כרך ה', עמ' 540; הערה על עברים ה' 7). ברור שהטקסט שלנו לא מתייחס לבכי של ישוע על קברו של לזר. והוא גם לא מתייחס לדמעות שהזיל כשראה את העיר ירושלים. זה מצמצם את הייחוס של הטקסט לזמן של הצער שלו בגן גת שמני, לילה לפני שנצלב.

חצות, ועל מצח הזית,
   מעמעם הכוכב את זה לאחרונה זהר;
בגן עכשיו חצות,
   המושיע הסובל מתפלל לבדו.

חצות; ועבור אשמתם של אחרים
   איש המכאובות נוטף דם;
בכל זאת ביסורים על ברכיו כרע
   לא ננטש על ידי אלוהיו.
("חצות; ועל מצח הזית" מאת וויליאם ב. טאפאן, 1794-1849).

"בימי היותו בגוף בשר ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלוהים שבו" (עברים ה' 7).

II. דבר שני, הטקסט מספר לנו שבגת שמני המשיח התפלל לאלוהים, היכול להושיעו ממוות.

האזינו בתשומת לב למתי כ"ו 36-38.

"אחרי כן בא איתם ישוע אל מקום הנקרא גת שמנים, ואמר אל התלמידים, שבו לכם פה, עד שאלך לשם ואתפלל. הוא לקח אתו את כיפא ואת שני בני זבדי, והחל להתמלא עצב ומועקה. אמר להם, נפשי מרה עלי, עד מוות..." ["עד לנקודה של מוות" בגרסת הניו אינטרנשיונל ורז'ן] (מתי כ"ו 36-38).

לד"ר ג'ון מקארת'ור היו כמה דברים טובים לומר על עברים ה' 7, אבל הוא טעה במשפט האחרון שאמר על הפסוק הזה. הוא אמר, "ישוע ביקש להינצל מהישארות במוות" , ז"א [כלומר] לקום לתחיה" (ד"ר ג'ון מקארת'ור, תנ"ך הלימוד של מקארת'ור, הוצאת וורד בייבלס, 1997, עמ' 1904; הערה על עברים ה' 7).

ישוע לא התפלל כדי "להינצל מהישארות במוות" על ידי תחיה! לא, במתי כ"ו 38 מסופר לנו בבירור כי נפשו של ישוע הייתה "מרה לי, עד מוות" – עד לנקודה של מוות – ממש שם בגן גת שמני – ישוע עמד למות! הוא ממש התפלל אז להיוושע ממוות בגת שמני! בשורת לוקס מספרת לנו, ש"זיעתו הייתה כנטפי דם יורדים על הארץ" (לוקס כ"ב 44). ישוע היה במצב כזה נוראי של סבל שהוא הזיע זיעה מהולה בדם, ובלילה ההוא, לילה לפני שנצלב, הוא היה במקום של מוות, בגת שמני. ג'וזף הארט אמר,

ראו את סבלו של בן האלוהים,
מתנשף בכבדות, נאנק, מזיע דם!
עומק אינסופי של חסד אלוהי!
ישוע, איזו אהבה הייתה לך!
   ("סבלך הלא ידוע" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768;
      תחת המנגינה של "חצות, ועל מצח הזית")

האזינו למתי כ"ו 38-39.

"אמר להם, נפשי מרה עלי, עד מוות: הישארו פה, והיו ערים אתי. אז הלך מעט הלאה, נפל על פניו, והתפלל באמרו, אבי, אם אפשר הדבר, העבר נא ממני את הכוס הזאת: אך לא כרצוני אני, כי אם כרצונך אתה" (מתי כ"ו 38-39).

פרשנות נפוצה לתפילה הזו היא שהמשיח ביקש מאלוהים להציל אותו מהליכה לצלב. אבל אני בטוח שזה לא מה שהתנ"ך מלמד. ד"ר ג'. ורנון מקג'י, מורה התנ"ך הכי ידוע באמריקה, אמר,

לומר שאדונינו ניסה להימנע מהליכה לצלב זה לא... נכון. באנושיותו הוא חש את שאט הנפש ואת האימה הנוראית שכרוכה בנשיאת חטאי העולם על עצמו... (ד"ר ג'. ורנון מקג'י, דרך התנ"ך, 1983, הוצאת תומס נלסון פובלישרס, כרך ד', עמ' 141; הערה על מתי כ"ו 36-39).

ד"ר ג'. אוליבר באסוול, תיאולוג מוכר היטב, אמר,

כמות זיעה קיצונית כמו שתיאר לוקס היא מאפיין של מצב שוק שבו האדם הסובל נמצא בסכנה מממשת ובאה של התמוטטות ואפילו מוות...אדונינו ישוע המשיח, משמצא עצמו במצב פיזי של שוק קיצוני כזה, התפלל לשחרור ממוות בגן, כדי שיוכל להשלים את מטרתו על הצלב [ביום שלמחרת] (ד"ר ג'. אוליבר באסוול, תיאולוגיה שיטתית של הדת הנוצרית, הוצאת זונדרוואן פובלישינג האוס, 1962, חלק ג', עמ' 62).

"הוא לקח אתו את כיפא ואת שני בני זבדי, והחל להתמלא עצב ומועקה. אמר להם, נפשי מרה עלי, עד מוות..." ["עד לנקודה של מוות" בגרסת הניו אינטרנשיונל ורז'ן] (מתי כ"ו 37-38).

אחרי שלמד בתשומת לב רבה את שני הפסוקים האלה, ד"ר ג'ון ר. רייס חיזק את מה שד"ר ג'. ורנון מקג'י וד"ר ג'. אוליבר באסוול אמרו לנו. ד"ר רייס אמר,

     אם לא שמתם לב לפסוקים 37 ו-38 [של מתי כ"ו], המשמעות של התפילה בגת שמני תתפספס. ישוע החל להתמלא עצב ומועקה ונפשו הייתה "מרה עד מוות", כלומר [הוא] ממש גסס מרב צער...ישוע עמד למות בגן. הכוס שהוזכרה בפסוקים 39 ו-42 הייתה כוס המוות, מוות בגן גת שמני בלילה ההוא. העניין מתבהר במיוחד בעברים ה' 7 כאשר מסופר שישוע "הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלוהים שבו". בזמן שהיה על סף מוות בגן גת שמני, ישוע התפלל שכוס המוות תעבור מעליו בלילה ההוא כדי שיוכל לחיות עד יום למחרת ולמות על הצלב. הכתובים אומרים ש"תפילתו נשמעה!" אלוהים ענה לתפילתו...אם ישוע היה מת בן גת שמני, אז לא הייתה לנו את בשורת הישועה, בגלל שהבשורה היא "שהמשיח מת בעד חטאינו, לפי הכתובים" [קאטא טאס גראפאס], הראשונה לקורינתים ט"ו 3. מוות רגיל לא יתפוס כאן; מות המשיח צריך להיות לפי הכתובים...צריך היה שזקנו של ישוע יימרט (ישעיהו נ' 6). הוא צריך להיות מוכה כך שיישארו עליו הרבה חבורות (ישעיהו נ"ג 5)...הוא צריך למות על הצלב בין גנבים [ישעיהו נ"ג 12; זכריה י"ב 10; זכריה י"ג 6]. הם צריכים לדקור את ידיו ורגליו (תהילים כ"ב 16)...ואפילו הבכי [שלו] עצמו [מהצלב], "אלי, אלי, למה עזבתני?"...נחזה מראש בכתובים (תהילים כ"ב 2). הלעג של הכהן הגדול ושל האנשים [בזמן שהיה על הצלב] צריכים להתגשם במלואם עד המילה האחרונה בדיוק לפי הנבואה (תהילים כ"ב 7-8). [החיילים] צריכים להפיל גורל על לבושו [גלימה] (תהילים כ"ב 19).
     אם המשיח לא היה מת ממש "לפי הכתובים", הוא לא היה יכול להיות המושיע שלנו. תודה לאל, תפילותיו בגן גת שמני נענו! כוס המוות...אכן עברה מעליו [כדי שיוכל להמשיך] לצלב כדי שנוכל להיוושע...בלוקס כ"ב 43 מסופר לנו ש"אז נראה אליו מלאך מן השמיים, וחיזק אותו". בלי החיזוק העל-טבעי הזה של גופו, המשיח היה בודאות מת בגן בלילה ההוא (ד"ר ג'ון ר. רייס, הבשורה על פי מתי, הוצאת סורד אוף ד'ה לורד פובלישרס, מהדורת 1980, עמ' 441-442; הערות על מתי כ"ו 36-46).

יכולנו שלא להיוושע מחטאינו לו היה ישוע מת בגן גת שמני לפני שהלך לצלב. מדוע? בגלל שהמשיח לא היה מת "קאטא טאס גראפאס". הוא לא יכול היה להושיע אותנו בגלל שהוא לא מת "לפי הכתובים".

"בימי היותו בגוף בשר ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלוהים שבו" (עברים ה' 7).

III. דבר שלישי, הטקסט מספר לנו שאלוהים ענה למשיח.

אם הוא היה מתפלל להימנע מהצלב, אז אלוהים לא היה שומע לו או מושיע אותו! אבל לא, אלוהים שמע אותו וענה לתפילתו. הוא לא מת בגן גת שמני! אלוהים הציל אותו כדי שיוכל למות על הצלב עבור חטאנו "קאטא טאס גראפאס" - "לפי הכתובים"! ישוע "נשמע בגלל יראת האלוהים שבו" (עברים ה' 7). אני חושב שפירוש הדבר הוא שהייתה לו יראת אלוהים, שהוא ירא מלהמרות את פי אלוהים במוות לפני הצליבה. כתוב בתנ"ך על ישוע ש"בעד השמחה הערוכה לפניו סבל את הצלב" (עברים י"ב 2). ישוע לא מת במקרה. לא, הוא הלך לצלב בכוונה תחילה ומרצונו החופשי כדי לשלם מלוא המחיר על חטאינו.

מה הייתה, אם כן, הסיבה לנפש המרה "עד מוות" ["עד לנקודה של מוות" בגרסת הניו אינטרנשיונל ורז'ן] בגן גת שמני (מתי כ"ו 38)? למה הוא התמלא שם ב"עצב" וב"מעוקה"? למה הוא התמלא ב"חרדה ומועקה" (מרקוס י"ד 33)? למה באו עליו "חבלי מוות" (לוקס כ"ב 44)? למה זיעתו הייתה "כנטפי דם יורדים על הארץ" בגת שמני (לוקס כ"ב 44)?

אני מאמין בלילה ההוא בגן גת שמני היה הרגע שבו אלוהים הניח את חטאי אנשיו על ישוע, שה האלוהים. כתוב בתנ"ך ש"ה' הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיהו נ"ג 6). אני מאמין שזה מה שקרה בגת שמני. החטאים שלכם הונחו "בגופו שלו" בלילה ההוא, והוא נשא אותם לצלב, כדי לשלם עבור חטאיכם בבוקר שלמחרת. הנה ישוע, "הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ" – על הצלב (הראשונה לפטרוס ב' 24). תראו אותו תחת חבלי מוות, מזיע דם, שם בגת שמני, בשעה שאלוהים "הפגיע בו את עוון כולנו". תראו אותו הולך מגת שמני אל הצלב תוך שהוא נושא את חטאיכם "בגופו על העץ". האם תדחו מושיע כזה גדול כמותו? או האם תבואו אליו, אל זה שסבל ומת במקומכם, כדי שתקבלו סליחה ותינצלו מהעונש על החטא?

המשורר הגדול ג'וזף הארט (1712-1768) ראה בדיוק את מה שקרה לישוע בגן גת שמני.

ראו את סבלו של בן האלוהים,
מתנשף בכבדות, נאנק, מזיע דם!
עומק אינסופי של חסד אלוהי!
ישוע, איזו אהבה הייתה לך!
   ("סבלך הלא ידוע" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768;
      תחת המנגינה של "חצות, ועל מצח הזית")

בואו נעמוד ונשיר שיר אחר של ג'וזף הארט. זהו שיר מס' 5 בדף השירים שלכם.

צרות רבות הוא עבר, ניסיונות רבים הוא פגש,
סבלני, ומורגל בכאבים: אבל הניסיון הכי כואב עד כה
היה לעבור אותך, גת שמני העצובה, הקודרת!
היה לעבור אותך, גת שמני העצובה, הקודרת!

בסוף הגיע הלילה האיום; הנקמה עם מוט הברזל
נעמדה, בכוח אצור כיסתה בחבורות את שה האלוהים התמים.
ראי, נפשי, ראי את המושיע, תשוש בגת שמני!
ראי, נפשי, ראי את המושיע, תשוש בגת שמני!

שם נשא בן האלוהים את כל אשמתי; בזה אך בחסד ניתן להאמין;
אבל האימה שהוא חש כבירה מדי מכדי להבין.
שום דבר לא יכול לחלחל דרכך, גת שמני החשוכה, הקודרת!
שום דבר לא יכול לחלחל דרכך, גת שמני החשוכה, הקודרת!

חטאים נגד אלוהים קדוש; חטאים נגד חוקיו המוסריים;
חטאים נגד אהבתו, דמו; חטאים נגד שמו ומטרתו;
חטאים אינסופיים כמו הים – הו גת שמני, הסתירי אותי!
חטאים אינסופיים כמו הים – הו גת שמני, הסתירי אותי!

הנה תביעתי, וכאן בלבד; אין מושיע שצריך יותר;
מעשי צדקה לא עשיתי; לא, אף לא מעשה טוב אחד לרפואה;
שמץ של תקווה אין לי, רק בגת שמני!
שמץ של תקווה אין לי, רק בגת שמני!
   ("צרות רבות הוא עבר" מאת ג'וזף הארט, 1712-1768;
      שונה על ידי הרועה; תחת המנגינה של "בואו, חוטאים").

ישוע נשא את חטאיכם על הצלב בגלל שהוא אוהב אותכם. ישוע שפך את דמו כדי לטהר אותכם מכל חטא בגלל שהוא אוהב אותכם. תפילתי היא שתבטחו במושיע שאוהב אותכם באהבה נצחית!

אף אחד לא אוהב אותכם כמו שישוע אוהב;
   לאף אחד לא אכפת כמו שלישוע אכפת;
לעולם לא יהיה לכם חבר אמיתי יותר,
   אז בטחו בו ושוב פעם יהיו לכם חיים.
עשו את ישוע לשלכם!

ד"ר צ'אן, הדרך אותנו בתפילה בבקשה. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאת הכתובים לפני הדרשה שנעשתה על ידי מר אבל פרידהום: מתי כ"ו 36-39.
שיר הסולו שבוצע על ידי מר בנימין קינקייד גריפית':
   "גת שמנים, מכבש-הזיתים!" (מאת ג'וזף הארט, 1712-1768)

מתאר

תפילתו של המשיח בגת שמני

CHRIST’S PRAYER IN GETHSEMANE

מאת ד"ר ר. ל. היימרס, הבן
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

"בימי היותו בגוף בשר ודם, הקריב תפילות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות אל היכול להושיעו ממוות, ואמנם נשמע בגלל יראת האלוהים שבו" (עברים ה' 7).

(לוקס כ"ב 44)

I.   דבר ראשון, הטקסט מספר על משיח "בימי היותו בשר ודם", יוחנן י"א 35; לוקס י"ט 41.

II.  דבר שני, הטקסט מספר לנו שבגת שמני המשיח התפלל לאלוהים, היכול להושיעו ממוות, מתי כ"ו 36-39; לוקס כ"ב 44; הראשונה לקורינתים ט"ו 3; ישעיהו נ' 6; נ"ג 5, 12; זכריה י"ב 10; י"ג 6; תהילים כ"ב 16, 2, 7-8, 19; לוקס כ"ב 43.

III. דבר שלישי, הטקסט מספר לנו שאלוהים ענה למשיח, עברים י"ב 2; מתי כ"ו 38;
 מרקוס י"ד 33; לוקס כ"ב 44; ישעיהו נ"ג 6; הראשונה לפטרוס ב' 24.