Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-39 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

יראת משפט האל

GOD’S JUDGMENT – A FEARFUL THING
(Hebrew)

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

דרשה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
מוצאי יום האדון, 17 לנובמבר, 2013
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Evening, November 17, 2013

השיר שמר גריפית שר כעת נכתב על ידי ד"ר ג'ון ר' רייס. זה שיר שאנחנו זקוקים לו בכנסיותנו. היום כמעט ואין שירים על הדין, ואין בכלל שירים על גיאהנום עד כמה שידוע לי. הפוריטנים שרו על הגיאהנום. אך האוונגליים של היום חושבים שהם חכמים ומתורבתים מדי כדי לעשות זאת. פאק של שייקספי אמר, "איזה שוטים בני-התמותה האלה." יכל הוא לומר זאת על רבים מן האוונגלים החדשים והפרוגרסיבים היום. הם בדרך כלל עוקבים את המגמות האופנתיות של העולם האבוד בארבעים שנה בערך. אנשים אובדים הסתובבו עם זקן בסגנון ון דייק לפני ארבעים שנה. היום מטיפים אוונגלים "פרוגרסיבים" רבים מסתובבים עם זקן כזה – רק שאינם חכמים דיה לקרוא לזה "ון דייק." בהווי המתורבת כביכול שלהם הם קוראים לשערות שם "זקן צרפתי."

לפני ארבעים שנה בערך העולם החל בקמפיין נגד עישון. אנשים אינטלגנטים כבר לא מעשנים. ובכן, האוונלגים החדשים "הפרוגרסיביים" רק עכשיו מתחילים לעשן, כאילו שעישון זה סמל לאינטלגנציה ותרבות. במכללת וויטון, שם בילי גרהם וכל ששת בנותיו של ד"ר ג'ון ר' רייס למדו, היום מרשים לסגל ולסטודנטים לעשן. והאם ידעתם שלפני חודש מכון מודי בשיקגו הלכו בעבקותם והסירו את האיסור על עישון? ובמהדורה האחרונה של העיתון נצרות היום יש מקטרת גדולה בעמוד השער – סימן שעישון זה דבר גזעי ואינטלקטואלי – כמו ק"ס לויאס, אשר עישן במקטרת. בשם התרבות המתוחכמת האוונגלים החדשים מאמצים את העישון – ארבעים שנה לאחר שהעולם התחיל לוותר על זה!

זה לא באופנה לשיר המנונים בכנסיה היום. הם שרים פזמון שטחי שוב ושוב – עד שכמעט כולם כמעט מהופנטים. זה אמור "להכין" אותם לדרשה. זה יכין אותם יותר לשינה, שזה מה שרובם עושים במהלך "הלימוד" הרך שבא לאחר מכן. אז אף אחד לא שר על גיאהנום בכנסיות שלנו. יש מלא אזהרות על גיאהנום ברחבי המקרא – אך האוונגלים שהם כמו בני העולם לא רוצים לשיר על האזהרות האלה – והם וודאי לא רוצים להטיף עליהם! אז ד"ר רייס עשה לנו שירות גדול בכך שכתב את השיר הזה על המשפט האחרון,

מה יאמר לך ישוע אז,
   כאשר תעמוד מול מה שיכולת להיות,
והגואל דחה לאורך השנים?
   איך תשיב בשעה ההיא,
כאשר בפני השופט בכל כוחו,
   עליך לתעד ולהשיב דרך דמעותיך?
מה תאמר אז? מה תאמר?
   אם בלתי-נסלח תעמוד מולו ביום ההוא?
מה תאמר? מה תאמר?
   ביום ההוא, כשתעמוד מול האדון אשר אותו דחית?
("מה תאמר אז?" מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).

בבקשה פנו אל עברים י' 31 – ועמדו לקריאת דבר אלוהים.

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

אפשר לשבת.

זהו טקסט חשוב, במיוחד לזמננו. המקרא אומר, "אין יראת אלוהים לעיניהם" (רומים ג' 18). אנו אף פעם לא פוגשים מישהו שירא מאלהוים! אף פעם! אין יוצאים מן הכלל! "יאן יראת אלוהים לעיניהם." אך, אמנם, הטקסט שלנו אומר, "אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31). כך המקרא סותר את האדם המודרני, בהשקפתו המתוחכמת כביכול על אלוהים. המקרא אומר, בקול רם וצלול,

"אכן נורא לפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

למרות שאדם המודרני "אין יראת אלוהים לעיניו," הוא טועה – טועה למוות. ואני אקח כמה דקות הלילה להוכיח לכל אחד עם שכל רציונלי, שאכן, "נורא לנפול ביד אלוהים חיים." אינני מתכוון להתרצות בפני רגשותיכם. הדרשה הזאת תיתן טיעון לוגי וסביר לכך "אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים."

I. ראשית, זה מוכח במהותו של האל.

שימו לב שבטקסט נאמר "נורא" לנפול ביד "אלוהים חיים." כולנו יודעים שישנם אלים "מתים." אשתי ואני הולכנו למקדש קרנק במצרים. זה בניים מדהים עד היום הזה. אבל כולם יודעים שהתמונות של אלים בקירות המקדש העתיק הם אלים מתים. אותו "אל" של פרוטסטנטיזם ליברלי גם הוא אל מת. ד"ר אדוארד ג'ון קרנל היה פרופסור מפורסם בסמינר התיאולוגי ע"ש פולר. הוא היה נשיא פולר, ואז נהיה מרצה שם. בשנת 1959 ד"ר קרנל כתב ספר בשם "התביעה בעד תיאולוגיה אורתודוקסית." ספרו מראה שסמינר פולר כבר היה גמור בשנת 1959. ספרו לימד את האבולוציה של זן אחד לאחר; זה לימד שכל חלקי המקרא אינם בהשראה מלאה ושווה; זה תקף את רעיון ביאתו השניה של המשיח לפני מלכות אלף השנים; וזה קידם את התרגום המושחת ליברלית של המקרא. לאחר שנה וחצי שמעתי את ד"ר צ'ארלס וולדברידג' מטיף. ד"ר וודברידג' זמן קצר קודם לכן עזב את הסגל של סמינר פולר בגלל התקפותיו של קרנל על המקרא. ד"ר וודברידג' הטיף נגד דעותיו הליברליות של קרנל. אני נושעתי כאשר ד"ר וודברידג' הטיף את הדרשה הזאת. ידעתי אז שה"אל" של אדוארד ג'ון קרנל איננו האל שלי. ד"ר קרנל התאבד לאחר כמה שנים בחדרו במלון באוקלנד בקליפורניה. ה"אל" שלו לא היה האל שלי! האל שלי הוא "אלוהים חיים."

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

זה לא נורא לנפול ביד אל מת של של הסמינר התיאולוגי פולר! הו, לא! רוב בל למד בפולר – והוא האיש אשר כתב את הספר האהבה מנצחת (הארפר אחד, 2011). בספר הזה רוב בל אמר שהדוקטרינה המקראית של "עונש בגיאהנום" לנצח זה דבר "משלה ומרעיל" (עמ' viii). הוא למד זאת בפולר. האל שלו איננו האל שלי! האל שלו איננו "אלוהים חיים."

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

II. שנית, זה מוכח על ידי מעשיו של האל בעבר.

אופיו של אלוהים חיים מתגלה במשפט שלו בעבר. ספרג'אן אמר, "אלוהי אברהם, כפי שנחשף בברית הישנה הנו שונה לחלוטין מהאב האוניברסלי בחלומות מודרניים [של ליברלים] כמו שהוא שונה מאפולו או באכוס" (צ"ה ספרג'אן, "עונש בעתיד זה דבר נורא").

"אלוהים חיים" של המקרא הרס את האנושות כולה במבול הגדול. המקרא אומר,

"וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום... ויאמר יהוה, אמחה את האדם אשר בראתי" (בראשית ו' 5, 7).

שוב, מספר לנו פטרוס השליח שאלוהים הרס את סדום ועמורה. שוב, אלוהים שחט את הבנים הבכורים במצרים בלילה אחד. שוב, אלוהים הרס את פרעה וכל צבאו בים סוף. שוב, החווים, היבוסים, ועוד עמים נפלו לחרב בציווי האל. ומשה אמר,

"[הוא] משלם לשונאיו אל פניו, להאבידו: לא יאחר לשנאו אל פניו, ישלם לו" (דברים ז' 10).

שוב ושוב המקרא מלמד,

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

III. שלישית, זה מוכח על ידי מה שאמר ישוע עצמו.

המקרא מלמד שישוע המשיח הוא אלוהים בבשר, האינקרנציה. זה עובדה ששום אדם אחר במקרא לא אמר דברים כה נוראים על גיאהנום כמו האדון ישוע המשיח. הנה כמה דברים שנאמרו על ידי ישוע על עונש נצחי.

"אל תפחדו מן ההורגים את הגוף שאין ביכולתם להרוג את הנפש אלא יראו מזה אשר יכול לגרום הן לאבדן הנפש והן לאבדן הגוף בגיאהנום" (מתי י' 28).

שוב, ישוע אמר,

"כך יהיה בקץ העולם המלאכים יצאו ויבדילו את הרשעים מבין הצדיקים וישליכו אותם אל תנור האשם שם יהיו היללה וחרוק השיניים" (מתי י"ג 49-50).

שוב בפרק כ"ב של מתי, ישוע אמר לנו שאלוהים [המלך] יאמר,

"אמר המלך למשרתים קשרו את ידיו ורגליו והשליכוהו אל החושך החיצון, שם יהיו היללה וחרוק השיניים" (מתי כ"ב 13).

אחר כך, במרקוס, פרק ט', ישוע אמר שלוש פעמים שגיאהנום זה המקום,

"תולעתם לא תמות והאש לא תכבה" (מרקוס ט' 44).

שוב,

"במקום אשר תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה" (מרקוס ט' 46).

ואף שוב,

"שם תולעתם לא תמות והאש לא תכבה" (מרקוס ט' 48).

אני פשוט נותן לכם כמה מהפסוקים שם ישוע דיבר על גיאהנום, לאשר את העובדה,

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

ישוע הבהיר זאת כאשר העיד על האדם העשיר ואלעזר בפרק השש עשר של לוקס. העשיר מת,

"בשאול כשהיה ביסורים נשא את עיניו" (לוקס ט"ז 23).

ושוב, ישוע אמר שהעשיר זעק,

"סובל אני ביקוד הזה" (לוקס ט"ז 24).

אני מקווה שאתם מבינים שישוע היה טוב ועדין ואוהב. זאת הסיבה שהוא נתן אזהרות כה חזקות על גיאהנום. זה היה מתוך רחמים ואהבה שישוע הזהיר אותנו מהמשפט לבוא, הרי,

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים אחיים" (עברים י' 31)

.

IV. רביעית, זה מוכח על ידי המצפון הנעור של החוטא.

אין ספק, שהרוב הגדול מאוד של בני האדם דוחים את מה שהמקרא אומר על אלוהי המשפט. הם דוחים גם את העדויות המקראיות למשפט האל בעבר. והם דוחים את הדברים שהאדון ישוע המשיח אמר על משפט האל.

זה נכון שאנשים במצבם הטבעי דוחים את כל ההוכחות והאזהרות האלה. הם לא ישתנו עד שרוח אלוהים תבוא ותתחיל לעורר את מצפונם! עד אז המצפון של החוטא לא מתפקד כמו שצריך.

"...מצפונם שלהם קהה כחושים שקהו בברזל מלובן" (ראשונה לטימותיאוס ד' 2).

החטא שרף להם את המצפון שוב ושוב. זה נפגע כל כך הרבה פעמים שזה מכוסה כביכול, ברקמה צלקתית וכבר לא מתפקד נכון.

כך, הם מוצאים לעצמם תירוצים לחטא שלהם. הם מסתתרים מאחורי תירוצים חברתיים ונפשיים לחטא שלהם. הם מאשימים את ההורים שלהם בגלל החטא שלהם. הם מאשימים את הסביבה שלהם לחטאים שלהם. הם אוחזים בכל תירוץ שרק יוכלים לחשוב עליו לתרץ את החטאים המזעזעים שנרשמו להם בספרי המשפט של אלוהים.

אך אם אלוהים בחר בהם, הוא ישלח את הרוח להוכיחם על חטאיהם. אז רוח אלוהים, "תוכיח אותם על חטא" (יוחנן ט"ז 8). אז הם יתחילו להרגיש כמו האישה הצעירה אותה ציטטתי הבוקר. זכרו כשהיא אמרה שחטאיה

...רדפו אותי ולא יכולתי להיפטר מהם. התחלתי לתהות, "איך עשיתי את החטאים האלו?" ...החטאים הללו נבעו מלבי הרשע ומתחכם... הרגשתי כמו יצור זדוני בפני אל שרואה הכל; אל אשר ידע שכל מה שעשיתי, אפילו עבודתי בכנסיה, מושרשת היתה בחטא אנוכי. בכל פעם שהלכתי לכנסיה, הרגשתי כמו מצורע... הרגשתי סלידה קרה ממשיח.

אני יודע שהאנשים האובדים בעולם חושבים שמחשבות אפלות כאלה אינן רגילות ואינן טבעיות. במובן מסוים, הם צודקים. במצב "טבעי" וגם "נורמלי," אנשים לא מרגישים ככה אף פעם. המקרא אומר, "האדם הטבעי" אינו מודע לחטא שלו. זה דורש מלאכתו העל-טבעית של האל לעורר אדם כזה! מחשבות מרשיעות רק באות כאשר החסד של אלוהים פותח את הלב לראות כמה חטא באמת יש. בהמנון שלו, "חסד נפלא," ג'ון ניוטון אמר "'היה זה חסד שלימד את לבי לירא." נוצרים בזמנים של תשובה המונית קראו לזה "התעוררות.” כאשר נעורים לחטא של הלב, המצפון מסכים שהרי,

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

V. חמישית, זה מוכח על ידי סבלו של משיח להושיענו מעונש החטא.

ספרג'אן הגדול אמר, "כפי שסבלות המושיע היו עוצמתיים מעבר לכל הבנה, [חטא] בהכרח היה דבר נורא... רשע ממנו לא היה שום דרך אחרת לנו להימלט מלבד על ידי הבן היקר לאלוהים בעודו מדומם וגוסס. אם תחשבו בקלילות על הגיאהנום, תחשבו בקלילות על הצלב. אם תחשבו בקלילות על סבלם של נפשות אובדות, תחשבו כה מעט על המושיע אשר מצילכם מהם" (צ"ה ספרג'אן, "ענישה עתידית זו דבר נורא," בימת המשכן המטרופוליטני, מספר 682).

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

האם זו לא בדיוק מה שעשה ישוע להושיעכם מעונש נצחי? האם ישוע לא נפל לידי אלוהים חיים? האם ישוע לא נשא משפט נורא על הצלב במקומכם? האם אלוהים לא העניש את ישוע במקומכם, בגלל חטאיכם? תחשבו על הפסוק הגדול הזה על המשיח כמחליף מקום לחוטא.

"ויהוה חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו" (ישעיה נ"ג 10).

זה היה רצון האל "למחוץ" את ישוע "ולגרום לו סבל" (תרגום מודרני) על מנת לעשותו קרבן אשם לשלם על החטא שלנו.

זהו דוקטרינת "הכפרה." המקרא ללימוד ע"ש הרפורמציה אומר, "הצלב ריצה את אלוהים. זאת אומרת, זה הרוה את זעמו... בסבלותיו המשיח אימץ את הזהות שלנו ולקח את המשפט שמגיע לנו" (עמ' 1617). ג'ון פייפר שהמשיח "ספג את הזעם של אלוהים" נגד החטאים שלנו. זה מראה, יותר מכל דבר אחר, שהרי,

"נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

ישוע התחיל ליפול לידי האל בגן גת שמנים. אלוהים מחץ את ישוע במשא החטא שלכם – והחטאים של כל העם. ישוע נמחץ כל כך שהוא הזיע "כאילו" טיפות גדולות של דם. אלוהים העניש את ישוע כל כך קשה שהוא כמעט מת בגן גת שמנים. אז, "בתכנית מקדם של האל" (מעשי השליחים ב' 23), ישוע הולקה כמעט למוות ומסמרו את ידיו ואת רגליו – מעונה על ידי אלוהים – לרצות את זעמו, ולהושיע אתכם מלנפול לידיו הנוראיות של האל! אלוהים "מסר" את ישוע למות במקומכם. המקרא אומר,

"כי כה אהב אלוהים את העולם עד כי נתן את בנו יחידו, למען לא יאבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם" (יוחנן ג' 16).

אלוהים היה חייב לעשות זאת בגלל שלא היתה דרך אחרת לשלם על שונשם של חטאים.

כל סבל שחש ישוע – כאשר הכו אותו בפרצוף, כאשר תלשו שערות זקנו, כאשר הכו את גבו עד היותו כתוש, כאשר הם מסמרו את ידיו ורגליו – כל סבל שהרגיש המשיח היה זעם אלוהים שנשפך עליו, במקום להישפך עליכם! זאת כפרה! כפי שנוסח בשיר חדש,

עד שמת ישוע על הצלב,
   הזעם של אלוהים נרצה;
על כל חטא אשר הונח עליו –
   כאן במותו של משיח אני חי.
("במשיח בלבד" מאת קית' גטי וסטוארט טואונסנד, 2001).

לאחר שבחורה אחת ראתה את "ייסוריו של משיח" שמעתי אותה אומרת, "הו, כמה נורא מה שעשו לישוע!" אך זה לא לגמרי נכון. למעשה, זה היה נורא כל כך הזעם "שנספג" – בכפרה – על ידי ישוע במקום על ידיכם. כן,

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים" (עברים י' 31).

זה הוכח על ידי העונש אשר אלוהים שפך על ישוע לכפר על חטאינו. האישה הצעירה שציטטתי אמרה כך,

]במקום] להסתכל בתוך עצמי, לבדוק את הרגשות... כפי שעשיתי תמיד קודם לכן, הסתכלתי אל המשיח באמונה. שם הוא היה! המשיח החי! הוא הושיע אותי; הוא השרה את חטאיי בדמו היקר. הוא לקח את המשא הכבד של החטא שלי! הוא ספג את זעם האל שאמור היה להישפך שלי, בחיים, במוות, במשפט האחרון ובגיאהנום... התיק שלי נחתם "לא אשם" בדמו שלו! הוא התובע למעני, המתווך, הגיבור, והאדון שלי! ...הלוואי שכל אלה אשר נאבקים כמוני יכולים כמוני לחוות סליחה מישוע! הוא קיבל את האשמה על החטאים שלי. הוא שילם על הכל!

כן! אמן! כפי שמנוסח בהמנון ישן,

אין לי שום דבר לזכות בחסדך –
   ארחץ את בגדי עד שילבינו בדם השה בצלב.
ישוע שילם הכל, הכל אני חייב לו;
   חטא השאיר כתם ארגמן, הוא רחץ עד שהלבינו כשלג.

ואז, לפני הכס, אני עומד בו שלם,
   "ישוע מת להושיע את נפשי," שפתי תמשיכנה לומר.
ישוע שילם הכל, הכל חייב אני לו;
   החטא השאיר כתם ארגמן, הוא רחץ עד שהלבינו כשלג.
("ישוע שילם הכל" מאת אלווינה מ' הל, 1820-1899).

האם מעוניינם אתם להיות נוצרי אמיתי? אם ברצונכם לדבר עמנו ולהתפלל עכשיו, אנא קומו ממושבכם כעת ולכו לגב האולם. ד"ר קגן ייקחכם לחדר אחר בשביל ייעוץ ותפילה. לכו עכשיו. ד"ר צ'אן, אנא התפלל שמישהו יבטח בישוע. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר אייבל פרודהום: עברים י' 28-31.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"מה תאמר אז?" (מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).

מתאר

יראת משפט האל

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן

"אכן נורא לנפול ביד אלוהים חיים"
(עברים י' 31).

(רומים ג' 18).

I.    ראשית, זה מוכח במהותו של האל, עברים י' 31; ראשונה ליוחנן א' 7.

II.  שנית, זה מוכח על ידי מעשיו של האל בעבר, בראשית ו' 5; דברים ז' 10.

III. שלישית, זה מוכח על ידי מה שאמר ישוע עצמו, מתי י' 28; י"ג 49-50;
כ"ב 13; מרקוס ט' 44, 46, 48; לוקס ט"ו 23, 24.

IV.  רביעית, זה מוכח על ידי המצפון הנעור של החוטא, ראשונה לטימותיאוס ד' 2;
יוחנן ט"ז 8.

V.   חמישית, זה מוכח על ידי סבלו של משיח להושיענו מעונש החטא,
ישעיה נ"ג 10; מעשי השליחים ב' 23; יוחנן ג' 16.