Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-215 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-36 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

פרסבטריאנים ובפטיסטים נלחמים על המנון פופולרי

(דרשה על יום ראשון של הרפורמציה)
PRESBYTERIANS AND BAPTISTS
FIGHT OVER POPULAR HYMN
(A SERMON PREACHED ON REFORMATION SUNDAY)
(Hebrew)

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן
.by Dr. R. L. Hymers, Jr

דרשה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
מוצאי יום האדון, 27 לאוקטובר, 2013
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Evening, October 27, 2013

"כי הכל חטאו ומחוסרי כבוד אלוהים המה. אך הם מוצדקים בחסדו, בחינם, הודות לפדות שבמשיח ישוע, אשר האלוהים שם אותו לכפרה בדמו, כפרה על יסוד אמונה. כל זה כדי להראות את הצדקה של אלוהים בכך שבאורך רוחו פסח על חטאי העבר, ולהראות את צדקתו בזמן הזה. שהוא צדיק ומצדיק את בן אמונת ישוע" (רומים ג' 23-26).

זה אחת הפסקות הגדולות ביותר בברית החדשה. האנושות כולה חטאה. נוכל להיות מוצדקים רק על ידי חסד אלוהים. נוכל להיוושע רק על ידי משיח. אלוהים שלח אותו לצלב לרצות את צדקתו, וכולנו נושעים באמצעות אמונה בדם המשיח. אלוהים שלח את ישוע לדמם ולמות במקומנו כדי שיהיה גם דין צודק ובו זמנית להצדיק חוטאים. זה לב לבו של הבשורה! אך זו בשורה שהנצרות הליברלית דוחה מבחינה תיאולוגית. בספרו בשנת 1934, מלכות אלוהים באמריקה, ד"ר ה' ריצ'רד ניבור תיאר את הפרוטסטנטיות הליברלית מבחינה תיאולוגית במילים המפורסמות האלה, "אלוהים ללא זעם הביא את הדם ללא חטא לתוך מלכות ללא דין באמצעות שירותו של משיח ללא צלב." ניבור היה די ליברלי בעצמו, אך הוא ראה את חוסר העקביות והחלל בליברליזם הקיצוני שאכל את לב הפרוטסטנטיות המרכזית באמצע שנות השלושים. ודטריך בונהופר ביטא את אותה הנקודה כאשר אמר שבאמריקה יש "פרוטסטנטיות בלי הרפורמציה"!

פרוטסטנטים ליברלים רוצים לצמצם דוקטרינה כדי שהאדם המודרני יקבל אותה. הם לא מחבבים מילים כגון "חטא," "דין," "צלב" ובנוסף, ובמיוחד, הם מאוד לא אוהבים מילים כמו "זעם אלוהים." הם חושבים שמילים כאלה הופכים מרחיקים לא-מאמינים מהכנסיות.

איננו יכולים לדבר בשיטת "כה אמר ה'" כאשר אנו מדברים אל אנשים שלא אכפת להם מהאדון! לא נתחיל בדברי "מה אומר הטקסט?" אם אנו מדברים אל אנשים אשר לא מוכנים להעריך כך... את "הטקסט" (ד"ר רוברט ה' שולר, ערך-עצמי: הרפורמציה החדשה, ספרי הדבר, 1982, עמ' 13).

זה שטות כל כך! אני בשירות מעל 55 שנה. כל הזמן הזה דיברתי אל לא-נוצרים, והשגתי אותם למשיח. ביום שני שעבר אני ואשתי אכלנו ארוחת ערב במסעדה. איש סיני ניגש אלינו ואמר לי שאני הובלתי אותו למשיח לפני 48 שנים. הוא היה ילד פרוע מסתובב בשכונה הסינית בעיר. הביאו אותו לכנסיה הבפטיסטית הסינית שלנו. הוא נהיה נוצרי כאשר שמע אותי מטיף דרשה בקיטנת קיץ שלנו. זה היה בשנת 1965. היום הוא רופא בן 58. הוא זכר איך הטפתי והוא בא ברעדה לבטוח במשיח.

מעבר לכך, אני התחלתי שתי כנסיות מאפס באזורים מאוד סקולריים כמו מחוז מארין, צפונית לסן פרנסיסקו, ובלב לבה של מרכז סיביק במרכז העיר של לוס אנג'לס. תמיד הטפתי, "כה אמר ה'." תמיד התחלתי את הדרשות שלי מטקסט במקרא. אף פעם לא "קיצצתי" את דברי הדרשה כדי לשמח חוטאים סקולריים. אולי אין לי כנסיה גדולה כמו שולר – אבל, בעצם, הכנסיה שלה בכלל לא כנסיה! יש לו "קתדרלת בדולח" שזה עכשיו כנסיה כתולית-רומית! האסיפה הקודמת שלו התפזרה לכל הרוחות! שתי הכנסיות שאני הקמתי עוד ממשיכות איתן. אז אני חושב שהדרך שלי לדבר בישירות אל חוטאים יותר טובה מהחלקלקות הליברלית שלו.

זה קשה לגרום לליברלים לראות זאת, אמנם. הועדה שמרכיבה המנון חדש לכנסיה הפרסבטריאנית (ארה"ב) לאחרונה השמיטה את ההמנון המודרני הפופולרי, "במשיח בלבד," כי המחברים של ההמנון סרבו לשנות פסקה על ריצוי זעמו של האל. זה היה השיר שמר גריפית שר לפני רגע. הפסקה שהם לא רצו היא כזאת,

עד אשר ישוע מת על הצלב,
זעם האל נרצה.

כמה חודשים קודם לכן, הועידה של הדרום-בפטיסטים פרסמה ספר המנונים חדש עם השיר הזה. אך הדרום-בפטיסטים שינו את המשפט הזה בהמנון "זעם האל טרם" אל "אהבת האל גדלה." הדרום-בפטיסטים שינו את המילים ללא הסכמת המחבר, בדיוק מה שסרב לעשות כאשר ביקשו ממנו הפרסבטריאנים.

"זעם האל נרצה" שונה אל "אהבת האל גדלה." ברגע שקראתי על כך ניחשתי שפמיניסטית ליברלית היתה מעורבת בפרשה. ובכן, שמה מרי לואיז ברינגל, מרצה על דתות אשר היתה יו"ר של ועדת ההמנון. היא שינתה את השורות האלה מהמשפט הזכרי, "זעם האל נרצה" לדבר רך יותר, "אהבת האל גדלה." ליאון ג' פוסלד כתב על כך שהפמיניזציה של הנצרות בספרו החדה, הכנסיה ללא כח (חברת הוצאה לאור ספנס, 1999). ודוד מורו הביא טענה איתנה שהפמיניזציה זו סיבה חשובה למה גברים וצעירים ברחו מהכנסיות – בספרו הגדול, למה גברים שונאים ללכת לכנסיה (תומאס נלסון מוציאים לאור, 2004).

יו"ר הועדה שהסירה את ההמנון היה גברת מרי לואיז ברינגל. היא אמרה, "התפיסה שהצלב נועד בעיקר בגלל צורכו של האל לרצות את כעס האל היתה פוגעת בחינוכם של המתפללים." איזה שטות! המילים האלה הולמות לגמרי להבנת מלאכתו המכפרת של משיח לאורך הדורות! ההמנון אומר בצדק,

עד שישוע מת על הצלב,
זעם האל נרצה;
כי כל חטא הונח עליו –
כאן במות המשיח אני חי.

גברת ברינגל והליברלים בועדה אמרו כי "תיאוריית הריצוי" של כפרת משיח על הצלב נוצרה על ידי התיאולוג אנסלם במאה האחד העשרה. אך הם טועים. בברית הישנה, יותר מ-700 שנה לפני משיח, הנביא ישעיה אמר,

"מעמל נפשו, יראה [אלוהים האב] ישבע בדעתו יצדיק צדיק עבדי, לרבים, ועונתם הוא יסבל" (ישעיה נ"ג 11).

אז "שובע" או ריצוי נלמד במקרא לפחות 1,800 שנה לפני שלימד זאת אנסלם! הריצוי נלמד בברית החדשה בפסוקים כמו רומים ג' 25; ראשונה ליוחנן ב' 2; וראשונה ליוחנן ד' 10. במאה החמשית, אוגוסטינוס הכריז על העובדה שהמשיח ריצה את משפט האל על הצלב. ואנסלם בעצמו גם לא צריך לדחות. בנצרות היום נאמר, "אנסלם הוא בן זמננו יותר מתמיד – וברכה לאוונגלים." בפרק בשם "ריצוי וכפרה מתוארים," התיאולוג הפוריטני הגדול ג'ון אוון (1616-1683) ציטט את הפסוקים הבאים,

"את זה אשר לא ידע חטאת עשה לחטאת בעדנו כדי שאנו נלבש את הצדקה של אלהים בו" (שניה לקורינתים ה' 21).

"המשיח פדה אותנו מקללת התורה בכך שהיה לקללה בעדנו שכן הכתוב אומר, "קללת אלהים תלוי על עץ" (גלטים ג' 13).

"הן גם המשיח מת לכפרת חטאים אחת ולתמיד הצדיק בעד הרשעים כדי לקרב אותנו אל האלהים" (ראשונה לפטרוס ג' 18).

אז אוון אמר, "כל הביטויים הללו מבטאים בברור כפרה של משיח סובל במקום אלה אשר בא להושיע. זה, בכללי, כל מה שהתכוונו לומר על ריצוי, בעיקר, שהוא נהיה 'חטאת לנו,' כלומר, במקומנו שניוושע מהזעם לבוא... לכן, מצד אלוהים אושר שהוא 'לא נמנע אפילו לתת אותו ומסר אותו בעד כולנו' (רומים ח' 32)...[משיח] נשא את חטאיהם, או העונש המגיע להם בגלל החטאים...שצדקת אלוהים נרצה והחוק נשלם, כדי שיצאו חופשי או יינצלו מן הזעם לבוא; ואם בכך גם שילם מחיר אמיתי לשם פדות להם, אז עשה ריצוי לאלוהים בשביל חטא. אלה הדברים שאנו מתכוונים לומר בעזרת הביטוי ריצוי" (ד"ר ג'ון אוון, "ריצוי וכפרה מתוארים," כתבי ג'ון אוון, כרך 2, דגל קרן אמת, 2004 דפוס חדש, עמ' 419).

אני יודע שזה היה פסקה שקשה לעקוב אחרי המילים וקשה להבין. ד"ר אוון היה תיאולוג, לא מטיף. לכן אתן לכם הסבר פשוט לכפרה, מה שמשליך אור על המילים של ההמנון,

עד שישוע מת על הצלב,
זעם האל נרצה;

ד"ר תומס הייל אמר,

משום שאלוהים בעל צדק ומשפט, הוא חייב להעניש על חטא. זה כדי להפגין את צדקתו שאלוהים העניש את משיח על חטאינו. אך היה זה גם בגלל אהבתו כלפינו שהוא העניש את משיח במקומנו. בהענשתו את משיח, אלוהים, למעשה, לקח על עצמו את העונש. כי כה אהב אלוהים את העולם שנתן את בנו יחידו (ד"ר תומס הייל, פרשנות לברית החדשה המיושמת, הוצאות קינגסווי, 1997, עמ' 538; הערה על רומים ג' 25).

גברת ברינגל אמרה שהיא והועדה שלה רצו להסיר את המילים, "זעם האל נרצה" כי זה מתייחס לתפיסה תיאולוגית שהם לא מקבלים. יש בזה אמת אולי, אבל לדעתי לא כל האמת. אני חושב שהיא לא אהבת את המילים הזכריות "זעם האל." היא רצתה להחליף את זה במילים הנקביות יותר, "אהבת האל גדלה."

דוד מורו הוא זקן בכנסיה הפרסבטריאנית (ארה"ב), שזה אותו זרם של גברת ברינגל. היא והועדה שלה צריכים לקרוא את הספר של מורו, למה גברים שונאים ללכת לכנסיה (נלסון, 2004). מורו אמר, "...מנהיגות בכנסיה מצריכה איזון בין הרוח הזכרית והרוח הנקבית" (עמ' 152). אך התיזה של הספר שלו היא שהכנסיות שלנו נלשטות על ידי ערכים ומזימות של המין הנקבי. אישית, אני חושב שהוא צודק לגמרי. הקשיבו לזה. מורו אמר,

      גברים מדמיינים להושיע את העולם נגד כל הסיכויים. נשים מדמיינות מערכת יחסים עם גבר נפלא...
      אך כנסיות מעטות משקפות את הערכים של הגברים: סיכונים ותגלומים, הישגים, קרבן הירואי, מתח והרפתקנות. כל גבר אשר ינסה לחיות על פי ערכים כאלה ימצא עצמו בצרות עם המועצה של הכנסיה תוך זמן קצר. בגלל זה [גברים שונים] ללכת לכנסיה (שם, עמ' 15).

האם אני נסחף יותר מדי על המשפט הזה בהמנון, "במשיח בלבד"? לא נראה לי. לדעתי שינוי המילים האלה זה דבר קטן שחושף את הגדול – פרט קטן אשר משקף את הבעיה הגדולה יותר של פמיניזציה בכנסיות שלנו. הקשיבו למילים המקוריות,

עד שישוע מת על הצלב,
זעם האל נרצה;

זה המקור, נכתב על ידי שני גברים. כאן הגרסה החדשה, המוצעת על ידי גברת ברינגל והועדה,

עד שישוע מת על הצלב,
אהבת האל גדלה;

איזו גרסה זכרית? איזו גרסה תמשך גברים? כמובן הגרסה שחיברו שני הגברים שחיברו את ההמנון המקורי! "זעם האל נרצה." זה סוג האלוהים שגברים מכבדים – אל אשר מטביע ציבילזציה שלמה שלא מצייתת לו בחטא; אל אשר פותח את האדמה כדי שקבוצה של מרדנים יפלו ישר לגיאהנום; אל אשר הורס את פרעה הרשע ואת חייליו בים סוף; אל אשר עוזר לגדעון לבחור כמה אנשים להשמיד את המדיינים; אל אשר לוקח שלושה עברים מחוץ לכבשן האש ללא פגע כדי להראות את כוחו למלך רשע; אל אשר נכנס למקדש, לא אחד ולא פעמיים, הופך שולחנות, וצולף בשוט במחליפי כספים; אל אשר פותח בית כלא ונותן לפטרוס להימלט, ואז מוביל אותו לשליטים הדתיים, "עלינו לציית לאלוהים ולא לבני אדם;" אל אשר ממית איש ואשתו ששיקרו לפטרוס; אל אשר "מוסר לפי ידיעתו מקדם" את ישוע אל "ידי רשעים" של חוטאים להיצלב (מעשי השליחים ב' 23); אל אשר "הפגיע בו את עון כולנו" (ישעיה נ"ג 6); אל אשר "חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו... ישבע" (ישעיה נ"ג 10, 11) – זה האל אשר עליו אמר ההמנון,

עד שישוע מת על הצלב,
זעם האל נרצה;

האל הזה, והאל הזה בלבד, הוא סוג האל אשר גברים מכבדים, ושגברים ילכו בעקבותיו – לא האל הנשי וחלש של גברת ברינגל, אלא האל של הר סיני, והאל של גולגותא – "האל הגדול והנורא" של נחמיה (נחמיה א' 5) – "האל הגדול והנורא" של דניאל (דניאל ט' 4) – האל אשר הקריב את בנו יחידו, אשר היה בידו האל עצמו "קללה בעדנו" (גלטים ג' 13) – זה האל המקראי! זה האלוהים והאב של משיח! זה האדון שלי, וזהו האל שלי! אינני מכיר את האל של גברת ברינגל – ואינני רוצה להכירו – אני כמו מרבית הגברים! לכן הכנסיה האפיסקופלית אבדה את רוב אנשיה. לכן הכנסיה המתודיסטית איבדה את רוב הגברים שלה. וכן, הכנסיה של גברת ברינגל, הפרסביטריאנית (ארה"ב) איבדה את רוב הגברים שלה גם כן (מורו, שם, עמ' 55).

בספרו, למה גברים שונאים ללכת לכנסיה, למר מורו יש פרק בשם, "לא רק גברים חסרים בכנסיה." הוא אומר שנשים רוצות ביטחון, אך גברים וצעירים רוצים אתגרים. נחשו מה? נשים עשויות להיות בכנסיה – וגברים וצעירים עלולים לא להיות בכנסיה! (שם, עמ' 18). יכול להיות שזאת הסיבה שהכנסיות שלנו מאבדות 88% של הצעירים עד גיל 25? מורו אומר שהסיבה היא שגברים וצעירים רואים בכנסיה מקום לנשים וילדים, בלי שום אתגרים, אז הם עוזבים!

אם תתנו לקבוצה של צעירים בין הגילאים 18-25, ולקבוצה של גברים מבוגרים יותר, להצביע על איזה גרסה הם מעדיפים – איזה אתם חושבים שהם יבחרו?

עד שישוע מת על הצלב,
זעם האל נרצה;

או

עד שישוע מת על הצלב,
אהבת האל גדלה;

למרות ששתי הגרסאות משקפות אמת, אני חושב שאתם יודעים שרוב הגברים והצעירים יצביעו בעד המילים המקוריות, שנכתבו על ידי שני גברים, במקום הגרסה החדשה של גברת ברינגל!

גברים וצעירים נמשכים לאל גדול, חזק ונורא – האל של המקרא! נשים בגיל הביניים, אשר לא באמת הומרו, מעדיפות אל רך אשר אף פעם לא מתאגר ואף פעם לא מרשיע אף אחד. אז לכנסיות שלנו יש הרבה יותר נשים מבוגרות יותר, כאשר אנו מאבדים את רוב הגברים, וגם 88% של הצעירים שלנו.

בכנסיה שלנו יש רוב של גברים. למה? אני חושב שיש כמה סיבות. ראשית, אני מוודא שהדרשות שלי מתמקדות באל הגדול והנורא של המקרא, ועל המשיח הזכרי והכוחני אשר הוביל את אנשיו לכבוש את העולם. אני תמיד נותן דוגמאות של גברים ונשים אמיצים שהקריבו את חייהם לפאר את אלהוים. אנו תולים תמונות על קירות הכנסיה שמתארות את גיבורי האמונה – אנשים כמו ספרג'אן, אדוורדס, בניאן, נוקס, וויטפילד, ווסלי, וויליאם ג'נינגס ברייאן, ועוד רבים. הלילה זה יום ראשון של הרפורמציה. כרגיל, נראה את הסרט הגדול על לותר בשחור ולבן, ונאכל ארוחת ערב אחרי האסיפה. לותר הוא אחד מהגיבורים שלנו. יותר מוקדם, באסיפה, שרנו את ההמנון החזק והמרגש של לותר, "אלוהינו מצודה איתנה."

אין לנו "ארוחת בוקר לגברים" בשביל הגברים שלנו. ואין לנו "אירוע חברתי עם גלידה" לצעירים שלנו! לא! אנו שולחים אותם החוצה – אל הרחובות של לוס אנג'לס בלילה – להשיג נפשות בזוגות. האם זה מפחיד? בשביל גברת ברינגל כן! זה יגרום לה לרעוד! אבל זה אתגר לגברים שלנו ולצעירים שלנו – בדיוק סוג האתגר שהם צריכים – כדי להיות חיילים אמיתיים של הצלב!!!

המקרא אומר,

"השתתף בסבל כחיל טוב של המשיח ישוע" (שניה לטימותאוס ב' 3).

"אם נחזיק מעמד, גם נמלוך איתו; אם נתכחש, גם הוא יתכחש לנו"
       (שניה לטימותאוס ב' 12).

"מי שרוצה לבוא אחרי שיתכחש לעצמו וישא את צלבו יום יום וילך אחרי"
       (לוקס ט' 23).

"צא אל הדרכים ואל המשעולים ואלץ אנשים להיכנס" (לוקס י"ד 23).

אלה סוג הפסוקים המאתגרים ומרגשים אשר משפיעים על הגברים שלנו, על הצעירים שלנו – והנשים שלנו – לחיות את חייהם במסירות נפש למשיח ולכנסיה שלו!

ומה לגבי המרה? בשבילנו, המרה לא הופכת אותך ללפלף, לחנון או למפסידן. המרה זו צעד גדול להיות גבר, סוג האיש שאלוהים רוצה שתהיה! אני יכול לומר בביטחון שאם לא הומרתי הייתי כישלון אומלל בחיים. כאשר באתי למשיח, הוא נתן לי כוח להיות מה שעלי להיות, ולעשות את אשר עלי לעשות! הפסוק של חיי הוא זה:

"הכל אני יכול באמצעות המשיח הנותן בי כוח" (פיליפים ד' 13).

"אשר נותן בי כוח."

הסתכלו על לותר. הוא היה מפסידן חלש ופחדן, מסתובב בשפל במנזר. אז הוא בטח במשיח! אז הוא נהיה חייל איתן של הצלב! ספרג'אן אמר שלותר "יכל להוביל צבא."

כאשר מתוודאים על חטא, ונופלים לרגל הצלב, קמים, כמו ד"ר ג'ון סונג, להיות הנוצרי החזק כפי שאלוהים רוצה שתהיו! הסתכלו על פטרוס! הסתכלו על אוגוסטינוס! הסתכלו על בניאן! כל אלה באו למשיח מתוך פחד וחולשה, אך כאשר בטחו במשיח הם קמו כגיבורים לאלוהים! הסתכלו על ווסלי – בבורחו משדה המסיון בג'ורגה', בנופלו בחולשה לפני משיח – וקם כאיש גדול אשר זעזע את אנגליה לאלוהים! הסתכלו על וויטפילד – אשר שכב על מיטתו בבכי, "צמא אני! צמא אני!" וקם מחולשת החטא להכריז את הבשורה על שתי יבשות! אין לדעת מה אלוהים יכול לעשות עם חייכם אם תתנו לישוע המשיח, אשר הלך לצלב וסבל את זעם האל לאפשר לכם להיות סוג הגבר – או אישה – אשר אמורים להיות! - לשיר עם לותר,

מצודה איתנה אלוהינו,
   ביצור שלא תיפול;
עזרתנו, בקרב המבול
   של רעות אנושיות שוררות...
שחררו רכוש וקרובים,
   גם את החיים ברי-מוות אלה;
הגוף הם אולי יהרגו:
   אמת האל עוד עומדת,
מלכותו לעולם ועד!
   ("מצודה איתנה אלוהינו" מאת מרטין לותר, 1483-1546).

תהיו בטוחים שלותר היה בוחר את השורות שאמרו,

עד שישוע מת על הצלב,
זעם האל נרצה;

בואו אל משיח, ועשו זאת עכשיו, הלילה. הוא ילסח לחטאים שלכם ויתן לכם כוח לחיות לאלוהים!

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

דרשות אלה אינן בזכויות שמורות. ניתן להשתמש בהן בלי רשות של ד"ר היימרס. אולם, כל הדרשות של
ד"ר היימרס המצולמות הינן בזכויות שמורות ואפשר להשתמש בהן רק עם ברשות.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר אייבל פרודהום: רומים ג' 20-26.
שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"במשיח בלבד" (מאת קית גטי וסטיוארט טאוונאנד, 2001).