Print Sermon

מידי שנה מגיעות הדרשות הכתובות והמצולמות שב-www.sermonsfortheworld.com ל-1,500,000 מחשבים ב-221 מדינות. מאות אחרים צופים בדרשות הוידאו ביו-טיוב, ומהר מאוד עוזבים את יו-טיוב, בגלל שכל דרשה מצולמת מפנה אותם לאתר שלנו. יו-טיוב מפנה את האנשים לאתר שלנו. מידי חודש הדרשות הללו מתורגמות ל-39 שפות ומגיעות ל-120,000 מחשבים. הדרשות הכתובות אינן מוגנות בזכויות יוצרים, כך שניתן להשתמש בהן ללא רשותנו. כדי לראות כיצד התרומה החודשית שלכם תוכל לעזור לנו בעבודה הגדולה של הפצת הבשורה לכל העולם, כולל העולם המוסלמי וההינדואיסטי, לחצו כאן בבקשה.

בכל פעם שאתם כותבים לד"ר היימרס, תמיד ציינו באיזו מדינה אתם מתגוררים, אחרת הוא לא יוכל לענות לכם. כתובת האימייל של ד"ר היימרס היא rlhymersjr@sbcglobal.net.

מיליוני סטודנטים אבודים – ואיפה הבפטיסטים?

– MILLIONS OF LOST COLLEGE STUDENTS
BUT WHERE ARE THE BAPTISTS?
(Hebrew)

מאת ד"ר ר"ל היימרס, הבן.
by Dr. R. L. Hymers, Jr.

דרשה במשכן הבפטיסטי של לוס אנג'לס
מוצאי יום האדון, 30 יוני, 2013
A sermon preached at the Baptist Tabernacle of Los Angeles
Lord’s Day Evening, June 30, 2013

אנא פנו עמי במקרא אל מתי ט' 37, 38, ועמדו לקריאת דברי המשיח.

"אז ידבר לתלמידיו ויאמר, רב הקציר והפועלים מעטים, לכן התחננו אל בעל הקציר לשלוח פועלים לקצירו" (מתי ט' 37 ,38).

אפשר לשבת.

יש אנשים שאמרו לי שזה מוזר להם לראות פסטור רפורמי כמוני שמצטט את ד"ר ג'ון ר' רייס (1895-1980). אך אינני רואה שום דבר מוזר בזה. פעם אמרתי לפסטור אחד שאני אוהב ללמוד את ריצ'רד בקסטר (1615-1691), הפוריטני, על המרה. אך מצאתי שאני צריך גם לקרוא את ד"ר רייס על בישור. למה? כי ד"ר רייס אומר לנו ללכת אחר האובדים – ואילו ריצ'רד בקסטר אומר לנו מה לעשות איתם לאחר שאנחנו משיגים אותם! זה איזון טוב, אם אתם שואלים אותי!

הקשיבו טוב לד"ר רייס. הוא אמר משהו שצריך לעניין מאוד את כולנו. ד"ר רייס אמר,

   זה מדהים ששלוש פעמים בברית החדשה במקרים שונים, ישוע אמר כמעט אותו דבר.
   אל השנים עשר, כאשר הונע ברחמים להמונים סביבו כמו צאן בלי רועה, הוא אמר, "רב הקציר והפועלים מעטים, לכן התחננו אל בעל הקציר לשלוח פועלים לקצירו" (מתי ט' 37, 38).
   אחר כך, משום שהשנים עשר לא יכלו להיכנס אל כל הדלתות הפתוחות ולא יכלו להגיע אל כל המקומות בהם היו צריכים את הבשורה, ישוע שלח עוד שבעים אחרים. הם היו אנשים מן המניין. איננו יודעים את שמותיהם. ככל הנראה היו אלה מומרים חדשים, צאן לא בוגרים, אלא "כבשים," אשר ישוע שלח, "בין זאבים." והוא אמר להם, "אמן רב הקציר, אך הפועלים מעטים, לכן התפללו לאדון הקציר, שישלח פועלים אל קצירו" (לוקס י' 2). לא היו לו נוצרים בוגרים ומוכשרים היטב, אז שלח מומרים חדשים כי הקציר היה כה רב.
   שוב, כאשר ישוע דיבר אל תלמידיו בשומרון, לאחר שניצח אישה שומרונית והיא הלכה סביב העיר לומר לגברים, "בואו וראו איש אשר אמר לי את כל הדברים שעשיתי, האם זה לא המשיח?" – וכאשר בני העיר באו לפגוש את המושיע, ישוע אמר לתלמידיו, "אל תאמרו ישנם עוד ארבעה חודשים ואז יבוא הקציר? אכן אומר אני לכם, שאו עיניכם וראו את השדות, כי הינן בשלות כבר לקציר" (יוחנן ד' 35).
   אין לנו מקרים בהם ישוע סימן שהקציר הסתיים...אין אנשים כאלה שאי אפשר לנצח לבשורה. אין תקופות בתולדות הכנסיה בהן הבשורה מאבדת את כוחה, או בהן חוטאים לא יכולים לבוא למושיע לבטוח בו...אז ניתנה השליחות הגדולה במתי כ"ח 19, 20. ישוע סיים עם ההצהרה הפשוטה, "אני תמיד עמכם, אפילו עד קץ העולם." ודאי עלינו להבין שפירוש הדבר לכך שנוכחות המשיח תיתן לנו מידה כלשהי של כוח והצלחה...זו ההוראה החד-משמעית של הכתובים שתמיד ישנם אנשים אשר אפשר לנצח למשיח, שהקציר תמיד בשל (ד"ר ג'ון ר' רייס, דרך הזהב להצלחה אישית בהשגת נפשות, חרב האדון מוציאים לאור, 1961, עמ' 215-217).

לפני שנים הכרתי פסטור סיני בשם תומס לו. למעשה, האח לו היה הפסטור הראשון של הכנסיה הבפטיסטית הסינית שם הייתי חבר למשך עשרים ושלוש שנים. פסטור לו נהג לצטט את המילים האחרונות של השליחות הגדולה במתי כ"ח כאשר היה מדוכדך. כאשר פסטור לו הרגיש קושי להשיג נפשות, היה אומר, "יש הבטחה בשבילי בשליחות הגדולה. זה אומר, 'לו, אני עמך תמיד'" (מתי כ"ח 20). פסטור לו אמר את זה בתור בדיחה, אבל זה באמת הבטחה לכולנו.

"ניתן לי כל שלטון בשמים ובארץ. ואתם לכו אל כל הגויים ועשו תלמידים... והנה אנכי אתכם כל הימים עד קץ העולם אמן" (מתי כ"ח 18, 19, 20).

אני יודע שאנחנו חיים בזמנים אפלים וקשים. אני יודע שזה נראה בלתי-אפשרי מעשית לגרום לאנשים מבוגרים יותר לשמוע או להגיב לזימון הבשורה. אך אני גם יודע שישנם אלפים של צעירים. הם זורמים לתוך המכללות כל סמסטר. אני באופן תמידי מוטרד מחוסר הרצון של רוב הכנסיות של בפטיסטים מודרנים כלפי הצעירים האלה. איפה הבפטיסטים? עלינו להימנע מהשפעת חוסר אכפתיות. תמיד ישנם צעירים חדשים להשיג, וישוע אמר,

"לכו אל הרחובות לגרום להם להיכנס, כדי שימלא ביתי" (לוקס י"ד 23).

"היום אנו קוצרים" – שירו נא!


היום אנו קוצרים, או מפספסים את קציר הזהב!
   היום הזה ניתן לנו להשיג נפשות.
אמן להציל כמה יקירים מפני שריפה.
   היום נצא להכניס איזשהו חוטא פנימה.
("כה מעט זמן" מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).

הפסטור שלי לתקופה ארוכה, ד"ר טימותי לין, היה מלומד גדול בתחום המקרא, מרצה ונשיא הסמינר. אך הוא גם היה פסטור מאוד חכם, אולי הפסטור החכם ביותר שאי פעם הכרתי. הוא אמר לנו פעם אחר פעם ללכל על הסטודטנים הצעירים במכללות. הוא אמר שהמבוגרים יותר כה מלאים בדעות קדומות שקשה מאוד לזכות בהם. אך הוא אמר שצעירים רבים יקשיבו, יבוא לכנסיה, ויוושעו.

לא היה לנו הרבה בכנסיה הסינית הקטנה הזאת. היו רק מעט אנשים כאשר הצטרפתי בגיל 19 לכנסיה הזאת מתוך כוונה להיות מיסיונר. לא היה לנו הרבה מה להציע, שום מוסיקה ססגונית או שום דבר מהכלים שיש היום שכביכול נחוצים לזכות בצעירים. אך היתה לנו הבטחה מישוע, "אני תמיד אתכם, אף עד קץ העולם" (מתי כ"ח 20). כמו כן, היינו מסורים לגמרי לכנסיה הקטנה שלנו. היינו מוכנים לעבוד בטירוף להביא צעירים אבודים פנימה!

יש לי העתק מקורי של ההמנון הבפטיסטי, משנת 1964 בערך, במשרד שלי. זה כל המוסיקה שהיתה לנו – רק ההמנונים האלה. אך ד"ר לין עשה העתקים לכמה פזמונים ואנחנו הדבקנו אותם בתוך ההמנון הזה. הסתכלתי על הפזמנוים האלה שלשום – וזה הביא אותי לדמעות. הנה כמה מהפזמונים הקצרים האלה שד"ר לין הדריך אותנו לשיר בכל אסיפה כמעט.


תודה לך, אדון, שהושעת את נפשי,
תודה לך, אדון, שהשלמת אותי,
תודה לך, אדון, שנתת לי כל כך הרבה,
ישועתך כה עשירה וחופשית.

השיגו אחד לשם האדון,
השיגו אחד לשם האדון,
אדון, עזור לי לעשות זאת,
להשיג אחד לשם האדון.

בעקבותיו, אלך בעקבותיו של ישוע!
בכל מקום, בכל מקום אמשיך בעקבותיו!
בעקבותיו, אלך בעקבותיו של ישוע!
לכל מקום אליו ידריכני, אמשיך בעקבותיו!

היה ילד בכנסיה בשם און לים. לפני כמה חודשים ראיתי את און במסיבת פרישה של ד"ר מרפי לום. און הוא רופא, ויש לו משפחה. הוא היה מאותם בחורים שהבאנו לכנסיה לפני חמישים שנה. אז היינו שרים שוב ושוב עוד פזמון קצר מההמנון,

אעשה אותכם דייגי אדם,
דייגי אדם, דייגי אדם.
אעשה אותכם דייגי אדם
אם תלכו בעקבותיי.
אם תלכו בעקבותיי, אם תלכו בעקבותיי,
אעשה אתכם דייגי אדם
אם תלכו בעקבותיי.

זה כל מה שהיה לנו – רק את הפזמונים הקצרים האלה ואת ההמנונים הישנים. אחד ההמנונים ששרנו היה זה מאת ד"ר ב"ב מקיני,

אדון, שים נפש של מישהו על לבי,
   ואהבה לנפש ההיא באמצעותי;
שאעשה את חלקי באומץ לב
   לנצח את הנפש ההיא לשמך.
נפש כלשהי למעך, נפש כלשהי למענך,
   זאת תחינתי האמיתית;
עזור לי [היום] בדרך החיים,
   לזכות בנפש אחת לשמך.
("אדון, שים נפש של מישהו על לבי" מאת ד"ר ב"ב מקיני, 1886-1952).

שירו את הפזמון איתי!

נפש כלשהי למעך, נפש כלשהי למענך,
   זאת תחינתי האמיתית;
עזור לי [היום] בדרך החיים,
   לזכות בנפש אחת לשמך.

רק הנשים כרגע תשירו את הפזמון (הן שרות). עכשיו כולם שרים (הם שרים). אמן ואמן!

כפי שאמרתי לא היה לנו הרבה. היו רק שליש כמות האנשים שיש לנו פה בכנסיה הערב. אך היינו מסורים לגמרי לישוע המשיח! ועבדנו עד הסוף לזכות בצעירים! אני יודע שזה נשמע קצת בוטה, אך אינני מסוגל לחשוב על דרך יותר טובה לבטא כמה קשה עבדנו. פעם נסעתי הביתה אחרי יום עבודה של 15 שעות (בלי הגזמה!) כי עבדתי בקייטנה, אז הייתי כל כך עייף הייתי צריך לפתוח את כל החלונות של המכונית שלי כדי לא להירדם בהגה! אבל אגיד לכם מה, היו אלה ימים נפלאים מלאים בשמחה! אלה היו מהימים הכי מאושרים שהיו לי. עשינו עבודה משמעותית ומספקת! עשינו עבודה משמעותית לשם גמול נצחי!...ואז ההתעוררות הגדולה באה! מאות אנשים נהרו פנימה אז, לילה אחרי לילה! במהרה זה נהיה הכנסיה הבפטיסטית הסינית הכי גדולה בקליפורניה! אבל זה היה לאחר עשר שנים של תפילה ועבודה מעל ומעבר לכל כנסיה אחרת שהכרתי. האם אלוהים יעשה זאת כאן? ייתכן. כן, בהחלט, ייתכן! עם גיבורי תפילה כמו מר קיו דונג לי, אלוהים אולי ישלח אש של התעוררות על הכנסיה שלנו יום אחד. אך בין אם כן או לא, עלינו לזכור תמיד שהשדות "בשלות לקציר" (יוחנן ד' 35). הבה נמשיך לציית לישוע וגם,

השיגו אחד לשם האדון,
השיגו אחד לשם האדון,
אדון, עזור לי לעשות זאת,
להשיג אחד לשם האדון.

אעשה אותכם דייגי אדם,
דייגי אדם, דייגי אדם.
אעשה אותכם דייגי אדם
אם תלכו בעקבותיי.
אם תלכו בעקבותיי, אם תלכו בעקבותיי,
אעשה אתכם דייגי אדם
אם תלכו בעקבותיי.

כמובן שהמטרה שלנו איננה רק להביא מישהו לומר את "תפילת החוטא" כביכול. זה לא מכניס אותם לכנסיה. ראיתי מעט מאוד אנשים נכנסים בדרך זו – מעט מאוד! כמעט אף אחד! נדמה לי שאני זוכר שפגשתי אדם אחד לפני בערך 25 שנה! זה לא יעיל. עלינו לאהוב אנשים אבודים מספיק כדי לטפל בהם אחר כך. עלינו להביא אותם לכנסיה, ולא לצפות מהם להגיע בעצמם. עלינו להושיט יד אל אלה אשר מבקרים אצלנו בכנסיה. עלינו לטפל בכל אחד ואחד שאלוהים נותן לנו. זה התפקיד שלכם. זה שירות בשבילכם לעשותה. כל כך שמחתי לראות את הוידיאו של יום הולדתו ה-50 של מר לי הבוקר. נקרין את זה שוב בעוד כמה דקות בזמן שנאכל ארוחת ערב באולם ההתחברות למעלה. בוידיאו של מר לי ראינו אותו לוקח צעירים לטיול. הוא עושה את זה כמעט כל יום שבת. מר לי, יום אחד תראה אחד מהילדים האלה, כמו שאני ראיתי את ד"ר און לים במסיבה ההיא. אחד מאלה שאתה דאגת לו יהיה כאן כשאני כבר לא פה ואתה איש זקן עם שער לבן. וזה ירגש את לבך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה!

שמחתי לראות את מר ג'ק נגן לוקח חבורה של צעירים חדשים – בערך 25 מהם, ודאג שיהיה להם כיף, ביום שישי האחרון. יפה לך ג'ק! יותר מיפה! אשתו אמורה ללדת בכל יום. מה הם עושים – יושבים בבית? ממש לא! ג'ק ושילה גם מגיעים לכנסיה לכל פגישה – אבל גם עושים יותר מזה – הם דואגים לחדשים, גורמים להם להרגיש בבית כאן בכנסיה. הפסטור הסיני הישן שלי נהג לומר, "עליך לדאוג לכך שהכנסיה תהיה הבית השני שלהם." יש במשפט זה חכמה, יותר חכמה מששמעתי מכל פסטור אמריקאי! "עליך לדאוג לכך שהכנסיה תהיה הבית השני שלהם."

למדו מהמופת של מר לי ושל ג'ק ושילה נגן! עשו זאת! עשו זאת! השיגו את מספרי הטלפון של המבקרים החדשים. התקשרו אליהם. שלחו אליהם הודעות. דברו אליהם בכנסיה. התיישבו לצידם. עזרו להם, כפי שמישהו פעם עזר לכם! "היום אנו קוצרים!" שירו את השיר של ד"ר רייס שוב. רק את הפזמון.

היום אנו קוצרים, או מפספסים את קציר הזהב!
   היום הזה ניתן לנו להשיג נפשות.
אמן להציל כמה יקירים מפני שריפה.
   היום נצא להכניס איזשהו חוטא פנימה.

כבר יצא לי פעם לספר את הסיפור הזה, אבל שווה לחזור עליו. במאה התשע עשרה, בשיקגו, היה בחור צעיר שהלך כמה וכמה קילומטרים לרחוב לסאל לכנסיה של מודי כל יום ראשון. בכל בוקר יום ראשון איש זקן בכנסיה גדולה ראה את הבחור עובר עם ספר מקרא בידו. בוקר אחד הזקן קהילה שאל את הבחור לאן הוא הולך. הבחור הצעיר אמר שהוא עולה לכנסיה של מר מודי. הזקן אמר, "זאת הליכה מאוד ארוכה. למה שלא תבוא לכנסיה כאן?" הילד אמר, "לא, תודה. אני הולך לכנסיה של מר מודי. הם יודעים איך לאהוב אדם שם."

זה מה שאנשים אבודים צריכים להרגיש בכנסיה שלנו. הם צריכים לחשוב, "הם יודעים איך לאהוב אדם שם." הבה נעבוד כמה שיותר קשה כדי לאפשר לצעירים חדשים להרגיש אהבה כזאת כאן בכנסיה שלנו! שירו את הפזמון הזה שוב!

היום אנו קוצרים, או מפספסים את קציר הזהב!
   היום הזה ניתן לנו להשיג נפשות.
אמן להציל כמה יקירים מפני שריפה.
   היום נצא להכניס איזשהו חוטא פנימה.

אמן. אך יש משהו אחר עבור אלה מכם האבודים. כן, זה נהדר להיות בכנסיה מרגשת כמו זאת. אך זה אפילו עוד יותר חשוב לדעת את ישוע המשיח עצמו. הוא מת במקומכם, על הצלב, לשלם את מלוא העונש לחטאים שלך. והוא שפך את דמו היקר לטהר אתכם מכל חטא. הוא כעת חי, למעלה בשמים, מתפלל בשבילך. אני מבקש ממכם לפנות מחטאיכם ולהשליך את עצמכם לרחמים של המשיח. בטחו בו והוא יושיע אתכם, יסלח לכם על חטאיכם בדמו, ויתן לכם חיי נצח! אם ברצונכם לדבר עמנו על להיות נוצרי, אני רוצה שתעזבו את מקום מושבכם ותלכו לגב האולם כעת. ד"ר קגן ייקח אתכם למקום שקט שם נוכל לענות על שאלותיכם ולהתפלל בשבילכם. לכו כעת לגב האולם בזמן שאנחנו שרים את הימנון מספר 7 בדף השירים.

כמה ברורה האהבה שהפצעים של ישוע מראים.
   הפצעים מאז שהדם לכפר נשפך,
דם לכפר נשפך.

איך הכתר מוכתם בדם מקוצים על ראשו היפה של המשיח דוקר!
   איך שהמסמרים דוקרים דרך הידיים והרגליים בייסורים עזים!
דוקרים דרך בייסורים עזים!

הוא כורע את ראשו, והחוצה רוחו האוהבת עפה
   וכאשר הוא עולה לכסאו הוא שופך את תפילותיו בשבילנו,
הוא שופך את תפילותיו בשבילנו.

בואו נא, כל הנמצאים בכתמים המסוכנים של חטא;
   בואו, רחצו בדמו המושיע כל, והכל יהיה טהור;
והכל יהיה טהור.
   ("ישוע פצוע" מאת אדוארד קסוול, 1849;
למנגינת "מתיקות מלכותית יושבת בכיסא").

ד"ר צ'אן, בבקשה הוביל אותנו בתפילה לכל אלה אשר הגיבו. אמן.

(סוף הדרשה)
ניתן לקרוא את הדרשות של ד"ר היימרס כל שבוע באינטרנט
באתר www.realconversion.com לחצו על "דרשות בעברית".

You may email Dr. Hymers at rlhymersjr@sbcglobal.net, (Click Here) – or you may
write to him at P.O. Box 15308, Los Angeles, CA 90015. Or phone him at (818)352-0452.

קריאה מהמקרא לפני הדרשה על ידי מר אייבל פרודהום: לוקס י' 1-3. שירת סולו לפני הדרשה על ידי מר בנימין קינסד גריפית:
"כה מעט זמן" (מאת ד"ר ג'ון ר' רייס, 1895-1980).